מעשה רקח על הלכות מכירה כו:ב

אע"פ שהגיע להקצר וכו'. כן אמרו בגמרא אע"ג דמטאי למחצד, אמנם קשה קצת דלעיל פרק א' הל' י"ז פסק רבינו כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וכו', ואם אינו צריך לקרקע כגון ענבים העומדות ליבצר הרי זה כמטלטלין לקנין ויש להם אונאה ע"כ. ואם נאמר דאף שהגיע זמנה להקצר עדיין היא יונקת קצת מן הקרקע, אם כן כשלא מכר תבואה העקורה שכתב רבינו לקמיה, מאי איריא עקורה לגמרי, הא אפילו שעדיין [היא] מחוברת לקרקע כיון שנתייבשה לגמרי שאין לה שום יניקה בעולם כעקורה היא נחשבת כמו שכתב בפרק א', אם לא שנאמר דרבינו לישנא דגמרא נקט הכא, וילמד סתום מן המפורש.

ומכר כל הדקלים שבה וכו'. אף שאין זה לא במשנה ולא בגמרא מכל מקום ראויין הדברים למי שאמרן, ונקט דקלים שאין סתמן אילנות וכל שכן שאר אילנות כמו שכתב בפרק כ"ד הל' י"ב.