מעשה רקח על הלכות מכירה כג:י

הביצים והאפרוחין וכו' כל זמן שלא פרחו וכו'. בסוף חולין, לוי בר סימון אקני פירות שובך לרב יהודה, אתא לקמיה דשמואל וכו', הנהו פירי חדתי הוו דלוי בר סימון גופיה לא הוה קני להו, והכי קאמר ליה זיל וטרוף אקן דליתגבהו וניקנינהו לוי בר סימון והדר ניקנינהו ניהלך בסודריה ע"כ. ופירש רש"י ז"ל, פירות שובכו, אפרוחים וביצים, פירי חדתי, ביצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם מעולם וכו', זיל טרוף אקן דליתגבהו, אמהות וליקנינהו לוי לפירות ע"י חצירו ויקניהו לוי ניהלך בסודר ע"כ. ומדפירש תחילה פירות שובך אפרוחים וביצים, ובמסקנא פירש פירי חדתי ביצים לחוד, משמע דס"ל דלפי האמת לא היו שם כי אם ביצים ולהכי צריך להגבהת האמהות דוקא, ומה שפירש תחילה אפרוחים וביצים היינו מכח הקושיא שמקשה אי ביום טוב בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגיא דההיא באפרוחים דוקא קאי, כדתנן בביצה פ"ק דף י' [ע"א], [ו]כדמתרץ ליה דחדתי משמע ליה דפירות שובך היינו ביצים לחודייהו שעתידים להוציא אפרוחים, דאילו האפרוחים עצמן כיון שפרחו מפטר מלשלח אפילו שהאם רובצת עליהם, וכדתנן התם דף ק"מ [ע"ב] מה ביצים צריכים לאמם אף אפרוחים צריכים לאמם יצאו מפריחין ע"כ, וממילא דזוכה בהם כשהם מפריחים, ולפ"ז אפשר דרש"י ס"ל דמה שמכר לוי בר סימון היו שם אפרוחים וביצים, אלא דמה שהצריך שמואל זיל טרוף אקן וכו' אינו אלא בשביל הביצים כאמור, נמצא דלפי האמת בביצים אינו זוכה אלא בהגבהת האם, משא"כ באפרוחים דאם פרחו תו לא בעינן הגבהת האם, דלא בעינן הגבהתה אלא בשלא פרחו, ורבינו ז"ל תפס עיקר הדין בפריחת האפרוחים, שכן כתב לא קנה אותם בעל שובך כל זמן שלא פרחו, דהיינו מתניתין דיצאו מפריחין, ושוב ביאר דין האפרוחים עם הביצים מטפח על השובך עד שיפרחו האמהות וכו', דאז קונה שתיהם, וזו נראית כוונת הרב המגיד ז"ל שכתב, ופירש המחבר פירי חדתי שלא פרחו, ורש"י פירש שהטילה אותה האם ולא עמדה מעליהם ע"כ, כלומר דרבינו מפרשה על האפרוחים, ורש"י ז"ל על הביצים, מכל מקום לענין דינא לא פליגי כלל כאמור דמר אמר חדא וכו', והרב כסף משנה ז"ל לא הבין כך ונתאמץ בדברי הרב המגיד ז"ל, גם כתב כל זמן שלא פרחו שכתב רבינו לאו דוקא עיי"ש, דלענ"ד הדברים פשוטים וברורים, וכן כתבו המפרשים ז"ל.