מעשה רקח על הלכות מכירה יא:טז

חייב עצמו וכו' כגון שאמר הריני חייב וכו'. הרב כסף משנה ז"ל הביא ראיה לדברי רבינו מההיא דכתובות דף ק"ב, דבעי לאשכוחי בנות בשעת קנין, והיכי דמי כגון דגירשה ואהדרה וכו', ואם איתא דקנין מהני לדבר שאינו קצוב, למה לי לאוקמי בגירשה לוקמה בילדה והתנה עמה לזונה וקנו מידו וכו' ע"כ. ואחרי המחילה הראויה אלים כח הדוחה, דהתם בעי לאשכוחי דומיא דבתה דהוה התנאי בשעת נשואין, כדתנן במתניתין, ולכך הוצרך לאוקמא בגירשה ואהדרה דאז הוי התנאי שוה לשניהם, ודרך העולם ג"כ לוותר באותה שעה, משא"כ אחר שנשאה אין דרך להתנות תנאים אלו. ולמה שתירץ הרב כ"מ ז"ל לקושיית ספר התרומות ז"ל, לחלק בין שעת קידושין לשעת נשואין, גם מה שכתב הרב המגיד ז"ל להשגת הראב"ד ז"ל דלימא ריש לקיש וליטעמיך דבר שאינו קצוב הוא וכו' ע"כ, אי הוה לן מתניתין או ברייתא או הלכה פסוקה בתלמוד הוה מצי למימר וליטעמיך, אבל מאחר שלא מצינו דבר זה מבואר היכי לימא וליטעמיך.

ולי הצעיר אף שאין דעתי מכרחת כלל נראה לומר דמדהביא רבינו דין זה גבי אסמכתא וסמכה לה לפניה ולאחריה, נראה דמדין אסמכתא הוא דיליף לה, דכי היכי דבאסמכתא אינו קונה משום דלא סמכה דעתיה דלא ידע איך יפול דבר, כן נמי דבר שאינו קצוב לא סמכה דעתיה ואפילו קנין גרידא לא מהני ביה, אבל במעכשיו וקנין אי נמי בית דין חשוב כמו שכתב לעיל אין הכי נמי דמהני דאין לך בו אלא חידושו, ואל תתמה על החפץ, שהרי בכמה ענינים מהני אפילו לדעת רבינו כמו שכתב מהרשד"ם חו"מ סי' ל"ד וצ"ט מהראד"ב ז"ל סי' קמ"ד הביאם הכנסת הגדולה חו"מ סי' כ"ה בהגהת הבית יוסף אות ל"א ל"ב ל"ג.

ודע שהרב ש"ך ז"ל חו"מ סי' כ"ה הביא כמה פוסקים שכתבו דאף שאין הלכה כדברי רבינו מאחר שרבו החולקין עליו. מכל מקום מאחר שרבינו ורבותיו סוברים כן יכול המוחזק לומר קים לי, והוא ז"ל חלק עליהם דרבינו הוי יחיד בסברא זו, ואין המוחזק יכול לומר קים לי והביא ראיות לדבר עיי"ש, ועדיין הדבר תמוה בעיני דמאחר דאיכא רבותיו של רבינו עמו היכי חשבינן ליה יחידאה, ועיין להכנסת הגדולה חו"מ סי' כ"ה בהגהת הב"י אות ו' שהכריח שיכול המוחזק לומר קים לי מכח דברי רבינו ורבותיו וכהסכמת הפוסקים שהביא הרב ש"ך ז"ל.

[מכאן ועד פרק י"ז הל' ג' חסר בכת"י וחבל על דאבדין.]