מעשה רקח על הלכות מכירה יא:יב

שהרי לא סמכה דעתו. כתב הרב המגיד ז"ל מבואר שם מעשה זה ובהלכות ע"כ, והוא שם דף ס"ז [ע"א], אך בגירסתינו בגמרא כתוב, סמכה דעתיה ולא גמר ומקנה וכן היא גירסת הרי"ף ז"ל, וכיון שכן קשה קצת לדברי הרב המגיד ז"ל, שהזכיר ההלכות שהרי רבינו גריס דלא סמכה דעתיה, ובשיטה מקובצת למהר"ר בצלאל ז"ל מצאתי שכתב בשם הרמ"ך ז"ל, שמצא בספרים מדוייקים מספרי רבינו שכתוב בהם שהרי סמכה דעתו, ואפשר שכך היה גורס הרב המגיד ז"ל מדהזכיר ההלכות, ובזה אין צריך למה שכתב הרב לח"מ ז"ל עיין עליו. ומה שכתב רבינו מפני שלא השיבו תשובה גמורה, נראה שכוונתו שלא השיבו דקרובתו אינה חפצה בתנאי זה דאז הויא מכירה גמורה וחלוטה, דאילו נאמר דכוונתו שהיה מקיים תנאו שכשיהיו לו מעות תחזיר לו הקרקע אז היתה אסורה לאכול הפירות כמו שכתב רבינו לעיל הל' י"א, וגם בפרק ו' דמלוה ולוה כתב רבינו דלא קנה והמכר בטל, אלא ודאי נראה שכוונתו כמו שכתבתי.