מעשה רקח על הלכות מכירה יא:יא

והתנה המוכר ואמר ללוקח וכו'. בזו לא ביאר אם התנאי קיים או לא וממה שכתב אח"ז גבי התנה הלוקח שהתנאי קיים משמע דבהתנה מוכר אין התנאי קיים ומסכים למה שכתב פ"ו דמלוה ולוה הל' ה' שכתב בפירוש דלא קנה וכל הפירות שאכל רבית קצוצה וכבר כתבתי בזה בפסקא הקודמת.

מכר לו סתם וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל באותה ברייתא וכו', ואמר רבא סיפא דאמר ליה מדעתיה וכו' ע"כ, דבריו מגומגמים הרבה, דהא התם פריך מההוא גברא דזבין ארעא ובתר דזבין אמר ליה אי טרפו לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי, ואמר אמימר פטומי מילי בעלמא הוא, ומתרץ אמר ליה נעשה כמאן דאמר ליה מדעתיה איתמר, הרי דרבא סבירא ליה דפטומי מילי בעלמא נינהו והתנאי אינו קיים, וכן הקשה מהריב"ל ז"ל חלק ב' סי' ע"ד, וכתב דרבינו הוציא דין זה מדעתו לפי דברי רבא עיי"ש. ולקושית הטור על דברי רבינו כבר תירץ שם הבית יוסף וכאן בכסף משנה, דרבינו איירי בקנו מידו ובלא מעכשיו כנ"ל, ג"כ מהר"א ששון סי' מ"ט האריך ופלפל בזה עיין עליו. אך מה שאני תמיה על הרב ב"י ז"ל, שבשו"ע חו"מ סי' ר"ז העתיק דברי רבינו וכתב דהרי התנאי קיים וכו', היפך סברת הטור ז"ל, ואילו ביו"ד סי' קע"ד העתיק לשון רבינו ג"כ, וכתב דאינו תנאי והמקח קיים וזה כדברי הטור ממש, ויותר תמהתי על נאמני ביתו זלה"ה שהזכירו שם מה שכתב בחו"מ, ולא נרגשו מזה בשני המקומות וצ"ע.