מעשה רקח על הלכות מעשה הקרבנות ג:יא

ואם בעל הקרבן וכו'. כתב מרן ז"ל כרב יוסף דכל הסומך ראשו ורובו מכניס מאי טעמא כל כחו בעינן ע"כ וקשה דא"כ למה לא ביאר רבינו דבעי שיכניס ראשו ורובו גם לקמן הל' י"ג כתב סתם וצריך הסומך לסמוך בכל כחו ולא ביאר דבעי ראשו ורובו ואין לומר דכיון דבעי כל כחו ממילא דבעי ראשו ורובו דהא בפ"ד דמחוסרי כפרה הל' ב' גבי סמיכת אשם מצורע פסק דמכניס שתי ידיו לעזרה וסומך עליו ועיין בספר צרור החיים ז"ל [פ"ד] דביאת מקדש ובני הישיבה נר"ו תירצו דודאי ראשו ורובו בעינן ורבינו לא הוצרך לבארו משום דהיינו כל כחו וכדברי מרן ז"ל וגבי מצורע משום דלא אפשר וידוע דסמיכה לא מעכבא:

ואם סמך הטמא סמך. על מ"ש מרן ז"ל מה סמיכה בטהורים וכו' מדרבנן וכו' הקשה הרב לח"מ ז"ל דאי אפשר לומר כן דהתם מוכח דסמיכה דאורייתא וכמ"ש רש"י ז"ל והוא מוכרח וכו' והוא ז"ל תירץ מדאמרינן התם סמיכה נמי אפשר דמעייל ידיה וסמיך ותירצו קסבר ביאה במקצת שמה ביאה ורבינו דפסק בפ"ג דביאת מקדש לא שמה ביאה פסק כי קושיית הגמרא דסמיכה לאו דאורייתא וכו' ע"כ. ואחרי המחילה הראויה לא צדק במה שהקשה על מרן ז"ל דגם לדבריו קשה דאף דרבינו פסק דביאה במקצת לא שמה ביאה מהיכן נפקא ליה דסמיכה לאו דאורייתא הא ודאי דלא תליא בהא ולמה שהקשה על דברי מרן לא קשה מידי דאפשר דכוונת הגמרא דמ"ש סמיכה דברור לו טפי משחיטה מדהוצרך למילף שחיטה מסמיכה ולעולם דאינה אלא מדרבנן ומכל שכן שכבר נרגש מרן ז"ל וסיים ואפילו את"ל וכו' דהיינו דסמיכה בטהורים מדאורייתא: