מעשה רקח על הלכות מעשה הקרבנות יט:ג

או המנסך ג' לוגין יין או מים וכו'. ברייתא שם דף קי"א ובמתני' שם קתני ר' אלעזר אומר אף המנסך מי חג וכתב רבינו בפירוש המשנה דאינה הלכה מפני שהוא סבור דהוי דאורייתא ואנו קי"ל דהוי הלכה למשה מסיני וכ"כ הרע"ב ז"ל והקשה התוס' יו"ט דלא ידע מאי איכא בין דאורייתא להל"מ דשניהם מפי הגבורה נאמרו עיי"ש. ונראה דקושיא זו נופלת על הגמרא שם דמתחילה אמרו שהיא דאורייתא ושוב אמרו שהוא הל"מ דמזה הוא שכתבו הרמב"ם והרע"ב כן והנה ראיתי להרמ"ז ז"ל שם שתמה על תמיהת התוס' יו"ט דהא קי"ל אין מלקין אלא אם כן מתרין ואיך יתרו במה שלא כתוב בתורה אלא שהוא הל"מ וכו' ע"כ. ולא הבינותי דבריו דהא ודאי ההתראה שמתרין בו אינה מהל"מ או מדאורייתא אלא מעיקר הפסוק דאל פתח אהל מועד לא הביאו דמיניה ילפינן כל שחוטי חוץ וכ"כ בס' בית דוד נר"ו עיין עליו ומנאו רבינו פי"ט דהל' סנהדרין בחייבי כריתות שלוקין עליהם ונמצאת תמיהת התוס' יו"ט קיימת מצד זה. אכן האמת נראה דכוונת הענין אינו אלא מצד הג' לוגין דלפי פשט דברי ר"א משמע דאין להם שיעור כמ"ש בגמרא מדקתני מי חג וזו היא הכוונה באמרם מדאורייתא אך אנו קי"ל שהיא הל"מ בשיעור שלם של ג' לוגין דוקא דאולי קבלה היתה בידם דבר זה ונמצאו דברי רבינו שבפירוש המשנה מכוונים למ"ש בחיבורו וכמ"ש התוס' יו"ט ז"ל: