מעשה רקח על הלכות מעשה הקרבנות יח:יד

גנב והקדיש וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל ויש לתמוה על רבינו שכתב

ומאימתי העמידוה ברשותו וכו' שהרי בהדיא אמרו למאי נפק"מ לגיזותיה ולוולדותיה ואיך כתב דנפק"מ לחייבו עליה כרת ועוד דלענין כרת מה לי משעת גנבה או משעת הקדישה וכו' וצ"ע ע"כ. ולענ"ד נראה דחדא מתרצת חברתה דזהו כוונת אלמאי נפק"מ דבעי תלמודא כלומר דאי לענין הכרת מה צורך להעמידה בידו משעת גנבה כיון שהקפידה אינה חלה אלא מחמת ההקדש ולכך פריך למאי נפק"מ ומתרץ ליה דאה"נ דלענין הכרת לא הוצרכו להעמידה ברשותו אלא משעת הקדש ואילך אך לענין גיזותיה וולדותיה מי נימא כיון דאינו משלם תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה מחמת ההקדש כמ"ש רש"י לעיל גם לענין הוולדות נימא הכי ולא יתחייב בהם ומתרץ רבא גופיה דהא לא ס"ד שלא יהא חוטא נשכר ודי לן משעת הקדש גם לענין זה ודין וולדות כבר ביארו רבינו פ"ב דהל' גניבה ועיין מ"ש פ"ה דאיסורי מזבח הל' ז' ופ"ה דהל' אישות הל' ז':