מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין ה:יב

לפיכך אם הפריש מעות לקינין סתם וכו'. כתב מרן ז"ל הוא ע"פ מה ששנינו בפ' ולד חטאת וכתבו רבינו בפרק זה ע"כ. ואחרי המחילה הראויה מכבודו הגדול התם לענין נזירות מתניא דתנן התם המפריש מעות לנזירותו לא נהנים ולא מועלים וכו' מת היו סתומים יפלו לנדבה ע"כ ופסקו רבינו פ"ד דמעילה ופ"ט דהלכות נזירות הל' ג' וביאר שם דאם היו מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה יביאו עולה וכו' ע"כ וכאן פסק רבינו דאפילו אמר אלו דמי חטאתי ואלו דמי עולתי יש לו ליקח בכל או חטאת או עולה ואף דכוונת מרן ז"ל רצויה מצד הטעם מ"מ אינם שוין כמבואר. ובס' צרור החיים ז"ל ראיתי שהקשה על רבינו בשם רבו ז"ל דמאי איריא דנקט הפריש מעות לקינין סתם הא ע"פ מ"ש שאין הקינין מתפרשות וכו' אפילו פירש הדין כן עיי"ש. ובהרמנותייהו דכל אלו הרבנים זלה"ה נראה דאשתמיטתינהו ברייתא מפורשת בנזיר דף צ"ו דקתני להדיא כדברי רבינו ושאר חייבי קינין שבתורה שהפרישו מעות לקיניהם רצה להביא בהן חטאת בהמה יביא עולת בהמה יביא מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה ע"כ ומשם הוא דמייתי לה רבינו ויהיה פי' סתומין דאין אנו יודעים איך הפריש והייתי אומר דאין להעביר על דעתו קמ"ל: