מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין יח:ט

אסור להותיר וכו'. מדכתב סתם משמע דאין בו שיעור אלא דאפילו הותיר כל שהוא אסור מן התורה דומיא דחצי שיעור אך לענין המלקות נראה פשוט דבעינן כזית דומיא דאכילה וכ"כ בס' צרור החיים ז"ל:

שהרי נתקו הכתוב לעשה. כתב מרן ז"ל דאף דתיפוק לי משום דהוי לאו שאין בו מעשה לרבותא נקט לומר דאפילו אם היה לאו שיש בו מעשה לא היו לוקין ע"כ וכ"כ בפ"י דקרבן פסח הל' י"א עיי"ש אך קשה דנפק"מ לענין דינא דהרי אם לא יכול לקיים העשה כגון שנאבד הבשר או אכלוהו קודם שישרף דין הוא שילקה וכמ"ש רבינו פ"א דנערה בתולה ופי"ג דשחיטה ופ"א דמתנות עניים הל' ג' ופ"ג דמלוה ולוה הל' ד' וא"כ לא הו"ל לרבינו למנקט טעם דניתק לעשה שהרי יתכן בו מלקות ואילו היה נקט טעמא דאין בו מעשה לא הוה לקי כלל והמל"מ ז"ל עמד בזה והניחו בצ"ע. ולענ"ד נראה בחדא מתרתי או דתקשה כי הך לרבי יהודה דנקיט טעמא דניתק ונצטרך לומר משום דיתכן בו מעשה כגון שהיה אוכל וזרק הנשאר בידיו דומיא דמניח החמץ שכתב רבינו פ"א דחמץ ומצה או דרבינו סמך על סתם מכילתא שהביא בספר המצוות לאוין קי"ז שדרשו והנותר ממנו בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה לומר שאין לוקין עליו עיי"ש: