מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין יז:ג

טבילת אצבע וכו'. ראיתי להמל"מ ז"ל שהקשה וז"ל בפ"ק דזבחים תני טבילת אצבע מפגלת בחטאת ותניא אידך לא מפגלת ולא מתפגלת מאי לאו תנאי היא לא הא רבנן והא ר' שמעון ופי' רש"י ר"ש היא דאמר במתני' הולכה לא מפגלת ע"כ ותמיהא לי מילתא וכו' דהא עלה דר"ש אמר ר' שמעון בן לקיש מודה [ר"ש] בהולכת חטאות הפנימיות שמחשבה פוסלת בה הואיל ועבודה שאי אפשר לבטלה היא הרי דלר"ש בהולכה שאי אפשר לבטלה חשיב עבודה והוא הדין לטבילת אצבע וצ"ע עכ"ל. ולכאורה אין צריך להניח זה בצ"ע שהרי דברי רש"י מוכרחים בלי ספק אכן הקושיא שהקשה מדברי רשב"ל איכא לתרוצה דסתם תלמודא קאמר הכי ולא ס"ד לדרשב"ל דהא לפום מאי דקאמר לא דכו"ע וכו' על כרחך לפרש כן דהא לא שמעינן לר"ש אלא ממתניתין: