מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין יא:ז

כל המנחות וכו'. הנה ראיתי בס' צרור החיים ז"ל שהרבה להקשות על רבינו ואכתוב מאי דנראה לענ"ד תחילה הקשה במליחת זר דבמנחות דף כ' א"ל רב יוסף לאביי וכי תעלה על דעתך שזר קרב ע"ג המזבח ופירש רש"י דבראשו של מזבח מולחים הקומץ וכמ"ש רבינו ספ"ה דאיסורי מזבח ותו דמשמע שהמלח הוא מקמיצה ואילך דבעיא כהונה ואיך הכשירה רבינו ויהיב טעמא הכי הא מליחה לא אפשר אלא אחר הקמיצה וכזה הקשה להרב קרית ספר שכתב והוא הדין פתיתה ומליחה דהיו קודם קמיצה וליתא שהרי רבינו כתב פי"ג דמעשה הקרבנות הל' י"ב ונותנה על הקומץ שבכלי ומעלהו על המזבח ומולחו דמשמע שהמליחה אחר הקמיצה ע"כ.

והנה לקושיא ראשונה נראה לדייק דמאי פריך רב יוסף וכי תעלה על דעתך שזר קרב ע"ג המזבח דמאי קושיא דאה"נ דאינו קרב והכא במאי עסקינן בשעבר וקרב ונפק"מ להכשר הקרבן ואפשר דזו כחו מפני שהבין דאף לכתחלה קאמר אמנם האמת יורה דרכו דבפ"ק דמנחות אמרו ואי תנא מלח דלא איקבע בהדי מנחה מעיקרא שאינו מולח אלא הקומץ בלבד וכו' ע"כ הרי מבואר דהמליחה במנחה אינה אלא בקומץ דהיינו אחר שקמץ וכמ"ש רש"י שם ובדוחק היה אפשר דמליחה זו שהזכיר רבינו היא במנחת זכרי כהונה שהיו מולחים את סלתה כמ"ש סוף פ"ה דמעשה הקרבנות.

אך יותר נראה לומר עם מאי דתנן בשלהי זבחים ופסקו רבינו פ"ט דביאת מקדש דהיוצק הבולל המולח וכו' אין חייבים עליהם משום זרות וכו' ומ"ש שם רבינו אע"פ שנפסלו לא קאי אלא אדסמיך כמו שכתבתי שם דבאינך הם פטורים לגמרי והמנחה כשרה ואף שהיא אחר הקמיצה מ"מ להיות המליחה סמוך לה ולצרכה לא נפסל הקרבן מחמתה דוקמץ הכהן כתיב ולא כתיב ומלח וזה יועיל לשלא נאמר דהמליחה היא בכלל מקמיצה ואילך וכו' ודוחק גם לדברי הקרית ספר ז"ל אפשר דקודם קמיצה שכתב לאו דוקא וכלפי הכשר הזר הוא שכתב כן ומכ"ש דאגב הפתיתה נקט לה. ומה שהקשה הרב ז"ל עוד מההגשה דבעיא כהונה וכו' י"ל דאף דבעיא כהונה אין זרות פסולה וההגשה בקרנות המזבח אינו פוסל תדע דכיון דעכ"פ היא קודם הקמיצה הרי כללא כייל לן מקמיצה ואילך דוקא ומ"ש מדברי רבינו שכתב פ"ט דביאת מקדש שכל העבודות האלו אם עשאן זר נפסלו כבר כתבתי דהך פיסולא לא קאי אלא אדסמיך והוא מוכרח: