מעשה רקח על הלכות פסולי המוקדשין יא:י

מנחת חוטא וכו'. איכא למידק דמנחת קנאות הושוה למנחת חוטא בלאו דמניעת השמן והלבונה וגם במתני' תנן מנחת חוטא ומנחת קנאות לא שמן ולא לבונה ובגמרא אמתניתין הביאו הברייתא לפיסול בשמן ולבונה ונסתפקו אם הטעם משום בליעה או משום לקיטה ומייתו ברייתא דמנחת חוטא ומנחת קנאות וכו' מכל זה מוכח דשוין בדיניהם ובפי"ב דמעשה הקרבנות הל' ז' פסק רבינו הדין דמנחת קנאות ומנחת חוטא מנעם הכתוב משמן ולבונה וכ"כ גם כן בפ"ג דהלכות סוטה הל' ה' וכיון שכן היה לו להזכיר כאן גם מנחת קנאות. ובס' צרור החיים ז"ל ראיתי שם שרצה להבין בכוונת רבינו דדוקא במנחת חוטא קאמר עיין עליו אמנם לענ"ד נראה דשניהם במשמע ולא חש לבארו מפני שסמך למ"ש במעשה הקרבנות ונקט הכא מנחת חוטא מפני שבגמ' עשו הילפותא ממנחת חוטא דכתיב ביה חטאת היא עיי"ש: