מעשה רקח על הלכות שבת ט:ח

הנוטל צפרניו וכו'. משנה וגמ' שם דף צ"ד ודברי הכל בכלי חייב וביד בין לו בין לאחר פטור לאחר לדברי הכל ולא לרבנן ועיין להתוס' שם ובדברי רבינו פכ"ב.

וכן החותך יבלת וכו'. הרב המגיד עמד על דברי רבינו שפטר גם בכלי מהסוגיא דעירובין דף ק"ג וכו'. לכאורה נראה לענ"ד לפרש דרבינו אינו מפרש כפי' רש"י דאיסור דמתניתין היינו חיוב אלא איסור בעלמא קאמר וכן נראה מדברי התוספות שם ועיין להתוס' פ' המצניע (שבת דף צ"ה) ד"ה שרא זילחא וכו' שכתבו ג"כ דשבות דחמיר נוהג אף במקדש עיי"ש וכן מצאתי להרב עראמה ז"ל אמנם אחר העיון עדיין הקושיא במקומה עומדת שמדברי השקלא וטריא שם גבי כהן שעלתה בו יבלת וכו' משמע ומוכרח הוא דמדמה חתיכת יבלת למתניתין דהנוטל צפרניו וכמ"ש רש"י שם אם לא שנדחוק דכלפי חומרת השבות דנוהג גם במקדש לא קפיד לדמויי וכו' והאי כדיניה והאי כדיניה ויש מקום לומר כן מדלא פסיק ותני ליה בהדי נוטל צפרניו אם איתא דדיניה שוה גם בחיוב ודו"ק.

ועובד עבודה. האי ועובד עבודה נראה מיותר אם לא שנאמר דכיון דלא נימא כיון דאדחיה בין השמשות אידחי לכולי יומא כדאמרינן בעלמא להכי תני ועובד עבודה דלא מקרי דחוי כיון שהיתה יבשה ואיפרוכי מפרכא.