מעשה רקח על הלכות שבת ט:ה

הניח בשר וכו'. מנחות דף נ"ז אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הניח בשר ע"ג גחלים היפך בו חייב לא היפך בו פטור היכי דמי אילימא דאי לא היפך ביה לא בשיל פשיטא אלא דאי לא הפיך ליה נמי הוה בשיל אמאי לא מחייב לא צריכא דאי לא הפיך ביה הוה בשיל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי וכי מהפך ביה בשיל משני צדדים כמאכל בן דרוסאי וקמ"ל דכל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא אמר רבא ואם נצלה בו כגרוגרת מצד אחד במקום אחד חייב וכו' ואיכא דאמרי אמר רבא אפילו בשנים ושלשה מקומות וכו' ע"כ. ומבואר הדבר דמדקאמר רבא ואם נצלה בו כגרוגרת וכו' מכלל דכמאכל בן דורסאי דחייב דאמרן לעיל היינו אפילו אין במבושל כגרוגרת אפ"ה חייב מפני שנתבשל חצי בישולו משני צדדים וכן נמי מ"ש דכל מצד אחד כמאכל בן דרוסאי לאו כלום הוא היינו שאין במבושל כגרוגרת אלא ע"י הצטרפות דאם יש במבושל כגרוגרת מאי איריא מצד אחד אפילו בשנים ושלשה מקומות ע"י צירוף הוא חייב כדברי רבא וזהו מ"ש רבינו לא נצלה בו כגרוגרת אבל נתבשל כולו חצי בישול חייב דהיינו משני צדדים על ידי היפוך בהכרח דאי מצד אחד הוא הא קי"ל דלאו כלום הוא ובלא היפך א"א לו להתבשל כולו חצי בישול דמהצד שלמעלה א"א לו להתבשל כמו הצד שכנגד האש ובשלמא שיתבשל כולו מהשני צדדים או כולו מהצד שכנגד האש וחציו מהצד שלמעלה זה יתכן אבל כולו [חצי בישול] מהשני צדדים בשוה א"א בעולם וא"כ למה הוצרך רבינו לסיים עד שיהפך בו ויתבשל חצי בישול משני צדדים הרי כבר כתבו לעיל. ויש מי שרצה לומר דהכוונה במ"ש אבל נתבשל כולו וכו' דהיינו בלא היפך כלל והיינו מ"ש בגמרא מתחילה אלא דאי לא הפיך ליה נמי הוה בשיל אמאי לא מחייב. וזה אינו דשם איירי בנצלה כולו כשיעור ורבינו כתב חצי בישול ופחות מכשיעור. לכך נראה יותר דתנא והדר מפרש והכוונה דע"י ההיפוך נתבשל מהשני צדדים דהיינו כולו שכתב ז"ל.

ודע שהראב"ד ז"ל כתב וז"ל א"א חצי בישול הוא כמאכל בן דרוסאי ע"כ. ונראה שכוונתו לשלול פי' רש"י ז"ל שפי' שם דהיינו שליש בישולו ובא לסייע דעת רבינו. אמנם הרמ"ך ז"ל השיג על רבינו וז"ל לא ידעתי מאין הוציא זה דמ"ש בישול מצלי וגם לא ידעתי מאי חצי בישול שהוא חייב כי נתבשל כמאכל בן דרוסאי כוליה בישול הוא לגבי שבת ואם לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי אמאי חייב לענין שבת ע"כ. וכבר כתב מרן ז"ל דהרב המגיד הזכיר מקום מוצאו כלומר שהרמ"ך ז"ל לא נזכר מסוגיא זו וכוונת הרמ"ך במ"ש דמאי שנא בישול מצלי היינו דכי היכי דבבישול לא שאני לן בין הפך ללא הפך כמבואר בדברי רבינו בפרקין ה"נ בצלי א"נ דנימא גם בבישול הכי ומאחר ששמענו מהיכן הוציאו רבינו ז"ל דשאני בישול דבלא הפך נמי מתבשל דע"י הרתיחה התבשיל מתהפך מאיליו משא"כ הצלי כמבואר במוחש וכ"כ התוספות שם ד"ה הניח וכו' גבי אופה בתנור דבהדביק לבד חייב משום דדרכו לאפות כולו כך וכו' עד כאן ואפשר שלכוונה זו סמיך רבינו דין הדביק פת בתנור וכו' לדין זה ודו"ק.

שכח והדביק וכו'. כתב הרב המגיד דמפורש בסוגיא דף ג' דלאו דוקא הדביק במזיד אלא אפילו בשוגג וכו' ע"כ. והוא תימה דשם אין שום בירור לדבר זה אלא דרש"י ז"ל פירש כן מעיקרא ושוב הקשה בש"ס עלה היכי דמי אילימא בשוגג ולא אידכר למאן התירו ואלא דאיהדר ואדכר מי מחייב והתנן כל חייבי חטאות אינן חייבים עד שתהא תחילתן וסופן שגגה אלא במזיד קודם שיבא לידי איסור סקילה מבעי ליה וכו' אלא לעולם במזיד ואימא קודם שיבא לידי איסור סקילה וכו' ע"כ. הרי מבואר דאי אפשר לאוקומא בשוגג וכן נראה להדיא מדברי הרי"ף ז"ל עיי"ש אלא שרבינו כתב בדקדוק שסיים ויבא לידי מלאכה ולא כתב קודם שיבא לידי חיוב חטאת וכו' וכלומר האי כדיניה והאי כדיניה ודו"ק.