מעשה רקח על הלכות שבת ט:יא

והסוחט וכו'. מדקדוק דברי רבינו נראה דלא מחייב אלא בסוחט המים אבל סוחט הבגד שמובלע ממשקים אחרים כגון יין ושמן וכיוצא אין כאן מכבס ופטור אמנם הרב המגיד הביא משם הרמב"ן ז"ל והסוחט בגד תולדת צובע כדרך מלבן והוא נמי בכל שמכבס בין במים בין ביין וכו' והענין הזה כתב הרב משה הספרדי ז"ל ושנינו בתוספתא המכבס והסוחט מלאכה אחת היא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר צבעים שבירושלים קבעו סחיטה מלאכה בפני עצמה עכ"ל וכן דעת רבינו וכמ"ש ע"כ. ודברים תמוהים הם דרבינו כתב להדיא עד שיוציא המים ואין במשמעותו שאר משקין וכבר נתעורר מרן ז"ל וכתב דבפרק כ"ב כתב רבינו הסוחט כסות חייב מפני שהוא מכבס לפיכך אסור לדחוק מטלית או מוך וכיוצא בהם בפי האשישה וכיוצא בהו לסותמה שמא יבא לידי סחיטה ומדלא פירש דבאשישה מלאה מים דוקא מיירי אפשר לומר דבשאר משקים נמי חייב דסתם אשישה שאר משקין יש בה וא"כ צ"ל שמ"ש כאן עד שהוציא המים שבו לאו דוקא מים ע"כ. וכן פי' רש"י דאשישה היא כד של שמן ועיין להתוספות סוף פ' שמונה שרצים אכן מ"ש הרמב"ן ז"ל תולדת צובע כדרך מלבן וכו' דברים קשים הם לכאורה דצובע ומלבן הם שתי אבות מלאכות מופרדות ואיך זיוגם הרב ז"ל ועוד דרבינו כתב להדיא דמכבס בגדים הוא תולדת מלבן ומרן ז"ל הניח הדבר בקושי ומאי דאפשר דכתב כן משום דדרך הצובעים לסחוט אמנם התולדה האמיתית היא משום מלבן ומשום דדמו להדדי לא חש לבאר וכמ"ש רבינו וכן מצאתי להרב לח"מ ז"ל וכן משמעות הרה"מ שהביא דבריו ולא חלק עליו.

אין סחיטה בשער. שם דף קכ"ח.

וה"ה לעור. משנה שם דף קמ"ב היתה של עור נותנים עליה מים עד שתכלה ומבואר פ' דם חטאת (זבחים דף צ"ד) דלא אמרינן בעור שרייתו זהו כבוסו וכ"פ רש"י וכן היא המסקנא שם דאין שייך כבוס בעור אפילו ברכים.