מעשה רקח על הלכות שבת ח:יד

אבל מסננין וכו'. שם דף קל"ט נותנין מים ע"ג שמרים בשביל שיצלו ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית וכו'. ופי' רש"י נותנין מים בשבת ע"ג שמרים הנתונים במשמרת מבעוד יום ע"כ. ובגמרא אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש אבל עכורין לא מתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר טורד אדם חבית של יין יינה ושמריה ונותן לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש תרגמא זעירי בין הגיתות שנו ופי' רש"י בין הגיתות שנו שכל היינות עכורין ושותים אותם בשמריהם הלכך אין כאן תיקון דבלא"ה משתתי ע"כ. והקושי בדברי רבינו מבואר דלמה לא התיר הסינון ביין צלול ומים צלולים אפילו במשמרת כדברי זעירי ותו דגם בההיא דבין הגיתות התיר רשב"ג לדעת זעירי אפי' במשמרת ורבינו לא התיר כי אם בסודרין כמ"ש לקמיה והרב המגיד ז"ל הזכיר המשנה והך דזעירי וכו' בסתם ולא נרגש מזה והוא תימה גם בפ' כ"א דין י"ז כתב רבינו אע"פ שמותר לסנן יין צלול או מים צלולים בסודרים או בכפיפת מצרית וכו'. משמע דדוקא הני אבל משמרת כלל וכלל לא וראיתי למהריט"ץ סימן כ' שנתעצם הרבה בקושיא זו וביותר שביקש להליץ בעד רבינו בדוחקים גדולים בהסכמה עלה דצ"ע יעו"ש.

והרב ב"י סי' שי"ט תירץ דההיא דזעירי ורשב"ג דקתני משמרת לאו דוקא היא אלא ר"ל סודרין וכפיפה מצרית כי מתניתין וכ"כ גם הרב לח"מ והכריח עוד דאם איתא כדפריך לזעירי מדרשב"ג לישני ליה ולטעמיך ממתניתין וכו' עיי"ש וכ"כ הרב ב"ח שם והוסיף עוד דאפשר דרבינו לא הוה גריס משמרת בדזעירי ולא בדרשב"ג עיי"ש והכנסת הגדולה כתב על הרב ב"י שהוא דוחק והוא ז"ל כתב דרבינו דחה הך דזעירי מהלכה מדאיתא בפ' שמונה שרצים בפעפועי ביעי דעבדה דביתהו דזעירי לחייא בר רב אשי ולא אכל א"ל לרבך עבדי ליה ואכל ואת לא אכלת זעירי לטעמיה דאמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולים לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש וכו' ומדקאמר זעירי לטעמיה וכו' משמע דהוא ניהו ס"ל הכי ואנן לא קי"ל כוותיה ולהכי חייא בר רב אשי לא אכל וכו' ע"כ. וגם זה אינו מתיישב דאם ההוא דזעירי ליתא מאי איריא דנקט רבינו יין צלול ומים צלולין הו"ל לכתוב כלישנא דמתניתין ותו לא כיון דההיא דזעירי אזדא לה ומדהזכיר הך לישנא מורה דפוסק כוותיה וכסתם תלמודא דשקיל וטרי אליביה. גם הרב המגיד ז"ל הביא הך דזעירי ודרשב"ג על דברי רבינו משמע דמפרש כוונת רבינו דפסק כוותיה גם ההיא דבין הגיתות קשיא לדרכו של הכנסת הגדולה דכיון דגם ההיא דרשב"ג נדחה מהלכה מה לו לרבינו להזכיר זה כיון דכל זה אינו אלא לזעירי קמה לה מתניתין לחודא ואין לנו אלו החילוקים ומדהזכירם רבינו ש"מ דהלכה נינהו והרב מגן דוד [ט"ז] כתב שם דרבינו מפרש צלולין דנקט זעירי היינו צלול ביותר ואין בו שמרים כלל ואינו משמרו אלא בשביל קסמין או שום דבר שנפל לשם בזה דוקא הותר המשמרת ע"כ. וגם זה הוא מגומגם חדא דאין לנו הכרח חותך להבין כן לא בדברי זעירי ולא בדברי רבינו ועוד דאם איתא אכתי הו"ל לרבינו לאשמועינן היתר זה דאם הוא צלול ביותר דמותר אפי' במשמרת דהיינו הך דזעירי ועינינו הרואות דאפילו במאי דמשמע דשרי במשמרת כגון ההיא דנתינת מים ע"ג שמרים אסר רבינו וכדלקמן.

והיותר נראה לענ"ד ע"פ דברי הרב ב"י והרב לח"מ ז"ל וזה בדקדוק לשון רבינו שכתב בתחילת הדין המשמר יין או שמן או מים וכן שאר המשקין במשמרת שלהם חייב דמשמע במשמרת שהיא מיוחדת להם הוא דאסור אבל אם אינה מיוחדת לאלו המשקין משמע דשרי ואם כן מלתיה דזעירי ודרשב"ג היינו שאינה מיוחדת להם דהיינו סודרין וכפיפה מצרית דקתני מתניתין ונקראת משמרת על שם פעולותיה וזה הכריחו לרבינו מכח דקי"ל דהמשמר בשבת במשמרת המיוחדת הוא חייב חטאת כמו שקדם מעתה איך אפשר להתיר אפילו יין צלול וכו' במשמרת עצמה אפילו לכתחילה דהגם דמן הדין אפשר שיהא מותר כיון שאין שם שמרים והוא צלול מ"מ משום גזרה יש לנו לאסור דלא גרע מתליית המשמרת עצמה דנאסרה בשבת שמא ישמר כדתנן התם ופסקו רבינו בפכ"א שמא יבא לשמר ומפני טעם זה כשהתיר נתינת המים ע"ג שמרים בשביל שיצלו לא הזכיר משמרת כלל דגם זה אסר רבינו כפי' ראשון שפירש הרע"ב ז"ל שם וכן הבין הרב קול הרמ"ז ז"ל עיי"ש וזה נראה דעת הרב המגיד ז"ל שהביא דברי הש"ס ע"ד רבינו בסתם דמשמע להדיא שהיה פשוט אצלו דהך משמרת דזעירי ודרשב"ג היינו סודרין וכפיפה מצרית ודו"ק. ודין הגומא שאמרו בגמרא ובלבד שלא יעשה גומא הזכירו רבינו פ' כ"א.

חרדל וכו'. שם דף ק"מ.