מעשה רקח על הלכות שבת ח:יג

הבורר אוכל מתוך פסולת. איכא למידק בדברי רבינו מה ראה לחלק בין בורר אוכל מתוך פסולת לבורר אוכל מתוך אוכל מדלא ערבינהו ותנינהו בהדי הדדי כדקתני ברישא ולא עוד אלא שחילק ביניהם דבבורר אוכל מתוך פסולת חייב אפי' להניחו לבו ביום דמשמע ג' או ד' שעות ובבורר אוכל מתוך אוכל בעי יותר מדכתב לאחר זמן כגון שבורר שחרית לאכול בין הערבים וכבר ראיתי להרב ב"י או"ח סי' שי"ט שעמד בזה והניחו בצ"ע עיי"ש ואף דאין משיבין את הארי זלה"ה מ"מ תורה היא ונראה לענ"ד דלעולם רבינו ס"ל דחד דינא אית לתרוויהו ומאי דחילקם הכא היינו משום דמתנו בתרי ברייתות כדאיתא בפ' כלל גדול כפי גירסת רש"י דלא גריס בקמייתא שני ובלהניח איירי ומאי דשינה בחדא מנייהו למתני שחרית ובין הערבים מלתא אגב ארחיה קמ"ל דסתם מניח היינו מסעודה לסעודה שהוא מסעודת שחרית לסעודה שלישית וסמך על המעיין שלא יטעה בדבריו שהרי פתיך להו ברישא וחילק בין נפה וכברה וקנון ותמחוי לביד אם כן מאיזה טעם נחלק ביניהם בלהניח ובחילוקים אחרים הם שוים ותו דאם נרצה לחלק ולפרש דכוונת רבינו דיש איזה חילוק ביניהם נגדיל מדורת הקושיא דהיה לו לחלק בהדיא בשיעור הזמנים ולא לסתום ועיין להסמ"ג לאוין ס"ה שלא חילק כלל. ומסתברא ודאי דכ"ש אם בירר להניח בקנון ותמחוי ואין צריך לומר בנפה וכברה ואף שהיה לו לכתוב לשון אפילו בידו סמך אמ"ש ברישא דמוכח דביד הוא קל ואפי' הכי חייב להניח מכל שכן הנך ועיין בהרב ב"י שם לשון שנראה קצת מגומגם והרב ב"ח השיג עליו ואחרי המחילה דעת שפתי רבינו ב"י ברור מללו וסמך על המעיין בדבר הדק היטב. ועיין להכנסת הגדולה ומג"א שם שתהלה לאל כוונתי לדעת גדולים לכן לא אאריך עיי"ש.