מעשה רקח על הלכות שבת ו:ג

משתמש לאורו ישראל וכו'. קשה קצת דהרי פסק רבינו פכ"א דין ז' דפירות שנשרו מן האילן בשבת אסורין גזרה שמא יתלוש ושם דין ט"ו אסר המשקין שזבו מן הפירות וכו' שמא יתכוין ויסחוט אותם בשבת והכא נמי אמאי לא גזרינן שמא ידליק הנר כבר תירצו התוספות שם דסחיטה ותלישה הם קלים לעשות ואדם להוט אחריהם לפי שהם דבר אכילה אבל בכל הני דהכא אינן קלים לעשות כל כך ואין אדם להוט אחריהם ע"כ. ועוד נראה לענ"ד דיותר רגיל והווה פירות שנשרו ומשקין שזבו מהנך דהכא ודו"ק.

עשה כותי כבש וכו'. בגמרא עבדי צריכותא בהנך תלת וכבש לאשמועינן מעשה דרבן גמליאל וזקנים וכ"כ ז"ל בפירוש המשנה וכאן העתיק המשנה כצורתה בכל השלשה חלוקות ואין קפידא.

מניח ישראל בהמתו. בגמ' אמרינן מאכיל אחריו ישראל וכתב רש"י ז"ל דאחריו דוקא נקט בכולהו דגוי לצורך עצמו עבד ע"כ. ורבינו שהשמיט תיבת אחריו נראה דס"ל דלאו דוקא או דלא הוה גריס ליה ואפשר עוד דמודה לרש"י ז"ל ומשום דכבר הזכירו בראשונות לא חש לה. ועיין להתוס' שם כמה חילוקי דינים בענין זה.

והוא שלא יהא וכו'. בגמרא פריך והא רבן גמליאל מכירו הוה ותירץ אביי שלא בפניו הוה רבא אמר אפי' תימא בפניו נר לאחד נר למאה וכו' ורבינו נראה להדיא שפוסק כרבא אמנם הרב המגיד ז"ל כתב וז"ל ובודאי דאפי' במכירו כל שלא בפניו שאין לחוש שמא ירבה בשבילו הוא מותר וכאביי וכן כתבו ז"ל וגם זה אפשר שהוא נכלל בדברי רבינו שכל שאין לחוש שמא יעשה בשביל ישראל מותר וכו' ע"כ. ומרן ז"ל חלק עליו דרבינו לא חילק ואפי' שלא בפניו אסר וכדברי הרי"ף ז"ל וכו' ע"כ. ובאמת שגם בפי' המשנה הביא דברי רבא ולא חילק בין בפניו לשלא בפניו והכי מסתברא ואם באנו לדייק דברי רבינו מצד אחר הרי כתב וכן כל דבר שאפשר וכו' וגם שלא בפניו הוא תחת סוג האפשר ודו"ק.