מעשה רקח על הלכות שבת ו:כא

כותי שהביא חפציו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דע שאמירה לכותי במלאכת הכותי מותרת גמורה ר"ל שמותר לישראל לומר לכותי לעשות מלאכת הכותי עצמו וכ"כ המפרשים ז"ל ודקדקו כן ממכילתא וכל שכן מה שכתב רבינו והנראה מלשונו הוא שחפצים אלו הוא מפקידן אצל ישראל ואין בזה שום איסור ואפילו יביאם לישראל ויהיו דברים אסורים בטלטול כיון שהם ביד הכותי רשאי לומר לו לפנותן לאיזה מקום שירצה ואין כאן שבות דשבות כיון שהם ביד הכותי עכ"ל וזה הכל שכן שכתב ז"ל לא איתבריר כוונתו שהרי רבינו לא כתב אלא שיכול לומר לו הניחם בזוית זו דאין כאן שום מלאכה בעולם וכיון שכתב הרב המגיד ז"ל שאפילו לומר לכותי שיעשה מלאכתו של הכותי עצמו מותר גמור מכ"ש דיבור קל שיניחם בזוית ונראה שכוונת הרה"מ כלפי דברי המפרשים שלדעתם שהתירו האמירה במלאכה כ"ש התירו של רבינו דהיינו לומר לכותי הניחם בזוית אלא שעם כל זה הוא מגומגם לפי ההנחה ראשונה שהזכיר שאמירה לגוי במלאכתו היא מותרת גמורה וכו' ובנוסחת מגדל עוז מצאתי וכשם מ"ש רבינו משמע דהכוונה להשוותם ויותר היה נראה לגרוס וכעין מ"ש רבינו ומ"מ האמת נראה כמ"ש ע"פ נוסחאות שלנו ודו"ק.

ומזמנין את הכותי. ביצה דף כ"א מסקנא דמלתא אדבריה רבא למר שמואל ודרש מזמנין את הכותי בשבת ואין מזמנין את הכותי ביום טוב שמא ירבה בשבילו ודין היום טוב פסקו רבינו פ"א דשביתת יו"ט דין י"ג עיי"ש.

ונותנים לפניו מזונות לאוכלן וכו'. פ"ק דשבת ת"ר נותנים מזונות לפני הכלב בחצר נטלו ויצא אין נזקקין לו כיוצא בו נותנים מזונות לפני הגוי בחצר נטלו ויצא אין נזקקין לו וכתב הרב המגיד ז"ל דלאוכלן שכתב רבינו היינו לאפוקי אם מפרש להוציא דאסור וכן אמרו בירושלמי וכו' ע"כ. ומשמע דאפילו להאכילו בידים שרי אמנם הר"ן ז"ל כתב וז"ל והא דקי"ל מזמנין את הגוי בשבת לאו דספינן ליה אנן אלא דמחוינן ליה ושקיל איהו לנפשיה אי נמי דספינן לדידן ואכיל איהו בהדן ע"כ. ורבינו שכתב ונותנים לפניו משמע כפי' הר"ן ז"ל דאם לא כן הוה ליה לומר ונותנים לו מזונות לאוכלן ולדעת הרה"מ ז"ל אפשר דתיבת לפניו היינו לאפוקי שלא יתנם בידו ממש דאז אם יוציאם מחזי כאילו נתנם לו להוציאם. וכתבו התוס' ושאר מפרשים ז"ל דהיתר זה אינו אלא מפני דרכי שלום וכו'.

לפני הכלב בחצר. מסקנא דמלתא שם מפני שמזונותיו עליך ואיכא למידק למה הזכיר כאן חצר ובחלוקא דכותי השמיטה ואפשר דסבירא ליה דחצר לאו דוקא ואגב כלב שדרכו להיות בחצר נקטו גם בכותי הכי אמנם הרב ב"י הזכיר גם בכותי חצר ופסק דדוקא כשהכותי בחצר אבל אם עומד בחוץ ופשט ידו לפנים שידוע הוא שיוציאנו אסור וגם זה לא ינגד רבינו ודו"ק.