מעשה רקח על הלכות שבת ו:יב

פוסק אדם וכו'. פ"ק דשבת דף י"ז בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן וכו' ובית הלל מתירים וכו' וסוף פ"ק דע"ז דף כ"א ועיין בדברי התוספות שם והרב ב"י או"ח סימן רמ"ד.

וכן השוכר וכו'. פ"ק דמו"ק דף י"ב היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע מותר והראב"ד ז"ל השיג על רבינו שאע"פ שאינו מדקדק עמו כשהוא בטל מ"מ אותה מלאכה משתרשא ליה ואינו דומה לקבלנות ע"כ. והרב המגיד הליץ בעד רבינו דס"ל דשריותא דשכיר שבת ושכיר חדש וכו' לפי שהן כקבלנין וצ"ע ע"כ. והרב ב"י ז"ל כתב עוד וז"ל ואפשר דעד כאן לא שרי הרמב"ם אלא בשוכר את הגוי לשנה לעשות עמו מלאכה מיוחדת וכו' אבל כששכרו לעשות לו כל מלאכות שיצטרך לשנה אחת יודה הרמב"ם דאסור לעשות לו מלאכתו בשבת ודבר פשוט הוא דלא איירי הרמב"ם אלא כשהגוי עושה מלאכה בתוך ביתו דאילו בביתו של ישראל ודאי דאסור כמו שנתבאר בירושלמי שכתבתי עכ"ל וזה הירושלמי הזכירו שם וז"ל אומנין גוים שהיו עושים עם ישראל בתוך ביתו אסור בתוך בתיהם מותר א"ר שמעון בן אלעזר במד"א בתלוש אבל במחובר אסור וכו' ע"כ. ואחרי המחילה הראויה לא ידעתי איך כתב ז"ל דהדבר פשוט בדעת רבינו דהרי דברי רבינו סתומים ולא חילק אלא בין צנעא לפרהסיא והירושלמי הזה איתיה בפ"ק דע"ז ושנוי באופן אחר יעו"ש ואפשר שהדבר תלוי בחילוף הגירסאות ומכיון שכן אין לנו הכרח כ"כ שיסבור רבינו כן דאם איתא כל כי האי הוה ליה לפרושי ועיין להרב ב"ח ז"ל.

והוא שלא יחשוב וכו'. פירוש לחשב עמו יום זה ויום זה עשית יום זה ויום זה לא עשית וכיוצא שנמצא מזכיר לו יום שבת ואסור דמחזי כאילו עשה המלאכה בעדו אבל לומר לו בדרך כלל כך וכך ימים עשית ועדיין אתה צריך להשלים שאר השנה או לערך תשלום השנה באותם הימים אפרע לך נראה דשפיר דמי דהיינו שנה או שתים שכתב ז"ל ומ"מ נראה להחמיר מסתמיות הלשון.