מעשה רקח על הלכות שבת כו:יט

אין גורפין וכו'. משנה וגמ' שם דף ק"מ.

ועל מ"ש רבינו שמא ישוה גומות. קשה קצת דרש"י פירש דטעם איסור החילוק הוא משום מוקצה שיש בו שנמאס במדרס רגליו ולא חזי כמ"ש ד"ה או אסיפא וכו' וכן משמע קצת מדברי רבינו בפירוש המשנה דטעם הסילוק אינו משום משוה גומות ומסתברא נמי דנראה דאין שייך השוואת גומות בסילוק כי אם משום מוקצה כדברי רש"י וי"ל דדברי רבינו נכונים דאי משום מוקצה אמאי ערבינהו במתניתין וברייתא בהדדי כיון דעל כרחך טעמא דגורפין אינו אלא משום משוה גומות ומעתה מ"ש רש"י משום מוקצה וכו' היינו לפי הס"ד דבעי תלמודא אי רבנן פליגי אחדא או אתרוויהו אמנם לפי הברייתא דמתרץ דמוכח מינה דבתרוייהו פליגי אם כן על כרחין טעם שניהם משום השווית גומות וכן יש לפרש דברי רבינו בפירוש המשנה. ושאר דברי רבינו מבוארים שם.

לפיכך תלאי של דגים וכו'. פירש הרב המגיד ז"ל בשם ההלכות דהיינו העץ לבדו שתולין בו הבשר ומשום דתורת כלי עליו מה שאין כן דכוורי דכשנשתמש בו זורקו לבין העצים וכן עיקר וכו' ע"כ. וקשיא לי דריהטא דלשון רבינו לא משמע הכי דקעסיק במאכלים כגון מאכל בהמה או עלים שריחם רע ומאוסים ומה ענין העצים שאינם ראוים כלל וכלל לבהמה והנה האמת יורה דרכו שאף שיש ליישב פי' רש"י שם ממה שהקשו עליו התוספות ז"ל מכל מקום פירושם ז"ל נראה יותר מרווח ע"פ הש"ס והם דברי הרה"מ ז"ל ולפ"ז צ"ל דהכרח הרב הוא ממה שכתב רבינו ומאוסים וכו' ומהך טעמא כתב לפיכך כלומר שע"פ זה יש טעם לאיסור העץ שתולין בו הדגים ולהתיר אותו של בשר וכדברי הרה"מ ז"ל.