מעשה רקח על הלכות שבת כג:ט

אין מגביהין תרומות ומעשרות וכו'. במסכת ביצה דף ל"ז ובסוף במה מדליקין. והשיג עליו הראב"ד ז"ל דהוה ליה לפרש דאפי' ליתנם לכהן בו ביום אסור ובאמת כן הוא בגמ' דביצה אמתניתין דפריך פשיטא ומשני תני רב יוסף לא נצרכא אלא ליתנן לכהן בו ביום וכו' ופי' רש"י אפילו ליתנן לכהן בו ביום דאיכא למימר לא מוכחא מלתא דלתקוני טבלא מכוין דאין ידוע שיהא הוא צריך לשיריים ורואין שמוליך תרומה לכהן ומחזי דכולא מלתא משום שמחת יו"ט [דכהן] שצריך לה הוא אפילו הכי אסור ע"כ. ואם כן רבינו שכתב הדין סתם איכא לאקשויי עליה פשיטא והיא השגת הראב"ד דהוה ליה לפרש דאפי' ליתנן לכהן בו ביום אסור וכן כתב רבינו בפירוש המשנה וז"ל ולא מגביהין תרומה ומעשרות ואפי' ליתנן לכהן בו ביום ובזה דבר ולא דבר בהוצאתם ביו"ט כדי ליתנן אחר יו"ט וכו' ע"כ. ומכל מקום תמיה אני על הראב"ד ז"ל איך לא שת לבו למ"ש רבינו לקמן דין י"ד וז"ל ואין מגביהין תרומה ומעשרות שזה דומה למקדיש אותם פירות שהפריש ע"כ. הרי דלא די לו בטעם מפני שהוא כמתקן דהוה אמינא היכא דאינו נראה כמתקן כגון נותנן לכהן בו ביום כמ"ש רש"י ז"ל הוה לן למשרי לכך נתן טעם מפני שנראה כמקדיש אותם פירות ואם כן אפילו ליתנן לכהן בו ביום אסור דסוף סוף הרי דומה למקדיש והיא היא טעמא דמתניתין ומה שהביא דין זה כאן הוא משום דקעסיק בתיקון כגון טבילת כלים וכו' ואגבן הזכיר הא נמי דאיסורא משום מתקן ולקמן הזכיר עיקר הדין עם פרטיו בצחות לשונו וכן נראה מדברי הרב המגיד לקמן ודו"ק.