מעשה רקח על הלכות שבת כב:ט

מותר להחם וכו'. משנה דף קמ"ו את המים היפים ברעים בשביל שיצננו ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו ואמרו בגמ' את המים היפים פשיטא סיפא איצטריכא ליה ואת הצונן בחמה הא נמי פשיטא מהו דתימא ניגזור דילמא אתי לאטמוני ברמץ קמ"ל ופירש שם רבינו וכן לא יעלה על הדעת שלא יתן צונן לתוך החמין גזרה שמא יטמין ברמץ וכו' ע"כ. וקצת קשה דאם כוונתו למים היפים ברעים כדמשמע קצת מלשונו שם הרי בזה לא אמרו כן אלא לצונן בחמה ולמה הניח העיקר והזכיר הטפל ואם כוונתו דואת הצונן בחמה דקתני מתניתין דהיינו חמין מחמת האור ולא חמי חמה גם זה אינו דשם דף ל"ט אייתו הך מתניתין ואמרו עלה בחמה דכולי עלמא לא פליגי דשרי. בתולדת האור דכו"ע לא פליגי דאסור [כי פליגי בתולדת חמה מר סבר גזרינן תולדת חמה אטו תולדת האור ומר סבר לא גזרינן] הרי שכוונת המשנה הזאת בחמי חמה דוקא. ויש ליישב דכוונת רבינו שם אינה אלא לפרש דצונן בחמין שרי ולא חילק בין חמי האור לחמי חמה משום דסמך למ"ש אמתניתין דלא יפקיענה בסודרין וכו' דמייתו עלה הסוגיא שהזכרנו ושם ביאר הכל וכיון במ"ש ואל יעלה על דעתך וכו' לומר שאין ס"ד לחוש לזה דהא בגמרא אמרו פשיטא וכו' ולכוונה זו סדרם בפרקין שלא כסדר התנא ודו"ק. ודע שעל המשנה דלא יפקיענה בסודרין וכו' פירש רבינו שהמחלוקת הוא במה שהוחם בשמש וכוונתו שהסודר הוחם בשמש דהוה ליה תולדת חמה כמבואר בסוגיא והלכה כחכמים דגזרינן תולדת חמה אטו תולדת האור ונתבארו דברי רבינו. ויש נוסח אחר בדברי רבינו אע"פ שאסור להחם בתולדת האור ונוסחתינו עיקר וכמבואר בפ"ט דין ג'.