מעשה רקח על הלכות שבת ב:טז

כיצד ראה תינוק וכו'. דין זה איתיה בפ' יוה"כ דף פ"ד ודין נתכוון להעלות דגים בפ' רבי ישמעאל (מנחות דף ס"ד) והיא פלוגתא דרבא ורבה ורבינו פסק כרבה דפטור וכ"כ פ"ב דשגגות ובדין ראה תינוק ס"ל דכו"ע מודו ביה וכמבואר שם ומזה הוליד ג"כ ההיא דשמע ופירש מצודה להעלותו והעלה דגים בלבד דפטור דאפילו רבא דמחייב אינו מחייב אלא מפני שכוונתו היתה לאיסור ומלאכת מחשבת אסרה תורה ולא איכפת ליה במעשה כלל אמנם אם נתכוון להיתר ואדרבא למצוה פשיטא ופשיטא דפטור שהרי ברשות עשה.

ומאי דאיכא לאיסתפוקי הוא בנתכוון להעלות דגים עם תינוק והעלה דגים בלבד מי נימא כיון שמחשבתו ומעשיו היו באיסור חייב או דילמא הרי נתכוון גם להיתר והוא היה רוצה שיתקיימו שניהם והרי לא נעשית מחשבתו ופטור. תו איכא לאיסתפוקי בדליכא פקוח נפש בנתכוון לעשות דבר אסור עם דבר המותר יחד ונעשו שניהם מה דינו דאילו בפקוח נפש פשיטא דפטור שהרי אפי' בנתכוון להעלות דגים והעלה דגים עם תינוק פטר ליה רבינו מכ"ש בהא. ונראה לענ"ד דבזה פשיטא דחייב דכיון שנעשית כל מחשבתו מהי תיתי דליפטר הרי עשה כל מה שחשב והוא עשאה בלי קדימה ואיחור ובשלמא גבי פקוח נפש בשביל המצוה רבה שעשה ניצול מן העונש להורות כמה גדול כחה של פקוח נפש וברשות עשה אבל בעלמא לא ומינה נמי בנתכוון להיתר ואיסור בלא פקוח נפש ונעשה האיסור לבד דחייב דההיתר בכי הא כמאן דליתיה וכן יש ללמוד מדברי רבינו פ"א עיי"ש. ובאידך ספיקא איכא למימר נמי מההיא דנתכוון להעלות דגים והעלה תינוק עם דגים דאמרינן בגמרא דפטור משום דזיל בתר מעשיו משמע אבל אם מעשיו הם באיסור כגון דא חייב אף דבזה יש מקום לומר דזיל בתר מעשיו דקאמר היינו לרבותא ולעולם דגם בזה ליפטר מטעם דהרי ברשות עשה והוא נתכוון לפקוח נפש דכיון דקי"ל מלאכת מחשבת אסרה תורה הרי העיקר היא המחשבה ואין סברא לומר דרבינו יסבור דהעיקר הוא המעשה ודי לנו לומר ששוים הם וכי היכי דאזלינן אפי' בתר המעשה לפוטרו מכל שכן בתר המחשבה כן נראה לענ"ד ודו"ק.