מעשה רקח על הלכות שבת יט:כד

היה מתירא וכו'. כבר נתבארו עיי"ש בגמ'.

בד"א כשהיו בהם רצועותיהם והן מקושרין קשר של תפילין שבודאי תפילין הם. בפ' המוצא תפילין (עירובין דף צ"ז) נשאו ונתנו בדבר זה ורבא סבירא ליה דטרח איניש לעשות קמיע כעין תפילין וסתם תלמודא מסיק דלא טרח איניש כלל אלא חדשות היינו טעמא משום שחסרין הקשר ואי אפשר לעשותו בשבת ותדע דפריך עלה ולענבינהו מענב ומשני דעניבה פסולה בתפילין וכתבו התוספות שם ד"ה וכי אדם טורח וכו' דהשתא ס"ד דתרווייהו אין מקושרות אלא שבישנות ניכר רושם הקשר וכו' ע"כ. נמצא דלרבא דחייש לקמיע חילוק דמקושרות אינו שייך כלל ולמאי דמסיק דהחילוק הוא בקשר אין לחוש לקמיע כלל ואם כן רבינו שחשש לקמיע וחילק נמי בקשר ארכבי אתרי רכשי כמבואר וכבר נתעורר על זה הראב"ד ז"ל והרב המגיד כתב שכבר שאלוהו על זה חכמי לוניל והשיב להם שטעה והגיה בענין אחר בפ"ב דציצית כלומר והוא הדין כאן. ואנן מה נענה להרא"ש ז"ל בריש פרק המוצא תפילין שכתב להדיא כדברי רבינו ויותר מבואר ולא עוד אלא דפריך ותני ההיא דאבוה דשמואל בר רב יצחק בהדי ההיא דרבא דחשש לקמיע וגם בהלכות ציצית שלו ז"ל בסוף ההלכות בקונטרס מיוחד הובא בספר מעדני מלך העתיק ז"ל ההיא דהמוצא תפילין דלא טרח איניש וכאן פסק דטרח וכן הרי"ף כתב כדברי הרא"ש ורבינו בריש המוצא תפילין אלא שבהלכות ציצית לא הביא ההיא דהמוצא תכלת והוו מילי דמרפסן איגרי וכבר ראיתי להרב ב"י או"ח סימן ש"א שכתב דהרא"ש והרי"ף פסקו כרבא אלא דלרבא בעי נמי מקושרות כאוקמתת אבוה דשמואל וכו' ע"כ. ומלבד שהוא דחוק תו קשיא מפסקו של הרא"ש ז"ל בהלכות ציצית. אף דבאמת הרב ב"י כתב דהרא"ש השמיטו וצ"ל שנוסחת הרי"ף נזדמנה לפניו שהשמיטו המדפיסין קונטרס זה א"נ אפשר שאינו מדברי הרא"ש ועיין בב"ח שם ובסי' כ' ובב"י שם. עוד לבי מהסס מההיא דאבוה דשמואל דמייתי הרא"ש ז"ל דמה בצע להזכירו כיון דפסק כרבא אף די"ל דאשמועינן דלא פליגא ארבא הפך משמעות סתם תלמודא.