מעשה רקח על הלכות שבת יח:ב

יין וכו'. במשנה שם ובגמרא רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית וכו' ואמר רבא כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא וכו' והטעם לענין שבת משום דמידי דחשיב הוא דהא יכול למוזגו ולהעמידו על רביעית ושם ביארו עוד דיין יבש בכזית והיינו קרוש שכתב רבינו.

חלב בהמה וכו'. שם חלב כדי גמיעה ופי' שם רבינו כדי בליעה אחת אם הוא חלב בהמה טהורה אבל חלב בהמה טמאה שיעורו כדי לכחול את העין ע"כ. והוא מהירושלמי שם וכ"כ הפר"ח והרב המגיד משם הרמב"ן ז"ל כתב דכדי גמיעה הוא פחות מכדי לוגמיו ואין צ"ל מרביעית.

חלב אשה וכו'. שם דף ע"ז תנו רבנן המוציא חלב של אשה ולובן של ביצה כדי לשוף במשיפה ופי' רש"י במשיפה של קלור שרגילין לשופו בחלב אשה ורבינו העתיק כדי ליתן ונראה דהיא היא [והערוך פי' שיפה לוח]. ודין השמן מבואר ג"כ שם.

טל וכו' עד ומים וכו'. הרב המגיד יישב כוונת רבינו דפסק כהירושלמי בכל אלו הבבות וכו' ששם פירשו דמים דתנן במתני' היינו מי טל אמנם מים דעלמא שיעורא כדי לרחוץ פני מדוכה וכו' ומשמע דלא פליג אש"ס דילן הגם שיש לגמגם בזה ותו דאמאי לא פסק דמי גליל שמועילין לעין שעורן לשוף את הקילור ועיין להרב חיים אבואלעפיא נר"ו בס' מקראי קדש אם לא שנאמר דמשום דמלתא דפשיטא היא לא הביאה ומה גם שכבר הביא דין הטל שמועיל לעין והיא היא.

דבש כדי ליתן על כל ראש הכתית. משמע דהיינו אפומא דכולה כתית שאמרו בש"ס דף ע"ז ופי' רש"י כתית מכת הסוסים והגמלים מחמת משא ורבותי פירשו מכה שע"ג היד וגב הרגל ע"כ. ואין לדקדק אמאי פסק רבינו לקולא באיסור תורה משום דהכא לענין מלקות קיימינן ואין לנו לחייבו כי אם בראיה גמורה וכמ"ש כמה פעמים בשם הרב המגיד ז"ל ועיין להפר"ח ז"ל. שוב מצאתי נוסח אחר על ראש. ונוסח אחר על פי ראש.

דם וכו'. שם דף פ"ח בברייתא.

ודין השופכין הוא במשנה שם ופי' רש"י מים סרוחים ומאוסים אבל רבינו פי' דהיינו המשקין הנשפכין כולן ונשפכין היינו הניגרין ע"כ. ובגמרא אמרו דחזי לגבל בהם את הטיט.