מעשה רקח על הלכות שבת יז:לד

חצר שראשה וכו'. שם דף כ' בברייתא ובדין שתי חצרות שעירבו וכו' פסק כרבה להקל.

יבשו המים בשבת וכו'. גם זה שם בעא מיניה אביי מרבה ופשט ליה לאיסורא משום דמים אין כאן מחיצה אין כאן.

באו לו מים בשבת וכו'. גם זה שם והיינו דיבשו מערב שבת ובאו בשבת ודין מחיצה שנעשית בשבת ביארו רבינו פט"ז דין כ"ב.

מבוי שנטלה קורתו או לחיו וכו' אע"פ שנפרץ לכרמלית. פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בפרק כל גגות (עירובין דף צ"ד) ופסק רבינו כרבי יוסי ולכך כתב אע"פ שנפרץ לכרמלית וכדאיתא בש"ס אלא שקשה קצת ממ"ש רבינו בפירוש המשנה וז"ל ובזה המקום הוא מדבר במחיצות כשנפרצו וחזר התשמיש אסור מפני הסרת המחיצות וכו' ע"כ. משמע מדבריו שגם המחיצה עצמה נפרצה עם הלחי או הקורה אז נאסר אבל אם נשארו גוף המחיצות קיימים אף שנטלה הקורה או הלחי אין קפידא והכי משמע לכאורה מדברי התוספות ד"ה ושמואל אמר וכו' וז"ל והיכא דאיתנהו למחיצות אפילו רבי יוסי מודה דאמר שבת הואיל והותרה הותרה כדאמרינן בפ"ק ע"כ. אלא שאי אפשר לומר כן דאם איתא הוה ליה לש"ס לפלוגי ולפרש דמתניתין דקתני שנטלה קורתו או לחייו לאו דוקא קורה או לחי לחוד אלא גם בגוף המחיצה שהקורה או הלחי נתונים בה נפרצה גם כן וגם הפוסקים ז"ל לא הו"ל למסתם סתומי ואדרבא מדהעתיקו ז"ל כלשון המשנה כמ"ש הרב ב"י סימן שע"ד ורבינו ז"ל משמע דהלחי או הקורה לחוד ניטל שהם הם המתירים הטלטול וכריהטא דמתניתין וש"ס ולכך בהכרח צריך לומר דלשון מחיצה שכתב רבינו בפירוש המשנה רוצה לומר הלחי דהוי משום מחיצה כמ"ש בפרקין ואף דקורה משום היכר היא כמ"ש ז"ל מ"מ לא חשש לזה וקרי ליה מחיצה כלפי מה שחילק שם בין מחיצות לעירוב עיי"ש והתוספות גם כן שכתבו והיכא דאיתנהו למחיצות ר"ל גם כן הכי. וכוונתם שאם יהיה מציאות כההיא דפ"ק דהיינו שנסתם פתח המבוי ע"י מפולת וכיוצא ונשאר הלחי או הקורה אף שאינם נראים מכל מקום שרי לאותו שבת לכו"ע והיינו שציינו ז"ל ההיא דפ"ק נראה לענ"ד וק"ל.