מעשה רקח על הלכות שבת טז:ז

מקום שהוקף וכו'. רבו הדקדוקים וההערות בפיסקא זו וכבר עמדו עליהם גאוני עולם הלא המה הראב"ד והרמ"ך והרב המגיד ז"ל והנה אנכי בא בדעתי החלושה כי מקום הניחו לי כפי אשר יורוני מן השמים להושיב דברי רבינו על מכונם אין בהם נפתל ועקש. ולבא לכלל ישוב הדבר צריך אני להציע כל הסוגיא והשייך לה בקיצור. בעירובין דף כ"ה איתא קרפף בית שלש וקירה בו בית סאה רבא אמר אויר קירויו מייתרו ורבי זירא אמר אין אויר קירויו מייתרו לימא בפלוגתא דרב ושמואל קמפלגי דאיתמר אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין אלא בד' אמות לא אמרינן פי תקרא יורד וסותם אי דעבידא כאכסדרה הכי נמי הכא במאי עסקינן דעבידא כארזילא א"ר זירא ומודינא בקרפף שנפרץ במילואו לחצר שאסור מ"ט הואיל ואויר חצר מייתרו מתקיף לה רב יוסף וכי אויר המותר לו אוסרו א"ל אביי כמאן כרבי שמעון לר"ש נמי הא איכא אויר מקום מחיצות דא"ר חסדא קרפף שנפרץ במילואו לחצר חצר מותרת וקרפף אסור חצר מ"ט דאית ליה גיפופי והא זמנין דמשכחת לה איפכא אלא משום דאמרינן זה אויר מחיצות מייתרו וזה אין אויר מחיצות מייתרו ע"כ. ופירש רש"י אויר קירויו מייתרו סאה המקורה מיחשבא בהדי אידך כאילו לא קירוהו ואכתי הוי יותר מבית סאתים, אין אויר קירויו מייתרו דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, אכסדרה מקורה בגג חלק כעליות שלנו ואינו משופע. הכי נמי אפילו רבא מודה כרב דפי תקרה יורד וסותם והכא דפליג רבא דעביד קירוי כארזילא יציע גג משופע דליכא פה. ומודינא בקרפף בית סאתים שנפרץ במלואו לחצר שאויר חצר מייתרו ועושהו יותר מבית סאתים ואסור. והרי חצר זו מתחילה היתה מותרת לטלטל הימנה לקרפף. כמאן הוי אויר המותר לו כר"ש, לר"ש נמי מיתסר קרפף משום מקום מחיצות שניטלו וניתוסף על האויר ועושהו יותר מבית סאתים שבתחילה היה בית סאתים מצומצם, ונפרצה חצר כנגדו לא גרסינן בכולא הא שמעתתא וכו'. זה אויר מחיצות מייתרו וקרפף יתור קאסר ביה יתור דמקום מחיצות וכו'. וזה חצר, אין אויר מחיצות מייתרו כלומר אין ייתור אוסר בו דחצר לית ביה שיעורא וכו' ע"כ.

והדקדוק הראשון שיש בדברי רבינו דאמאי לא כתב בדין קירוי בית סאה דאפילו אי עביד כארזילא דהיינו שהוא משופע ואין לו פה כפירוש רש"י אפ"ה אמרינן פי תקרה יורד וסותם וזו היא השגת הרמ"ך ז"ל. והדקדוק השני דרבינו כתב קירויו מתירו ובגמרא אמרו אין אויר קירויו מייתרו דפי תקרה יורד וסותם וכמ"ש רש"י ז"ל והוא טעם ההיתר ומזה נראה קצת דרבינו הוה גריס בגמ' מתירו במקום מייתרו וא"כ הרי נהפכו הסברות ור' זירא הוא האוסר וא"כ קשה דהיכי קאמר ומודינא בקרפף וכו' דאסור כלפי לייא אם הוא אסר תחילה היכי שייך לומר לבר פלוגתיה דמתיר בהאיך והוא אסר מודינא לך דבהא אסיר הכי הוה ליה לומר ומודה לי רבא וכו'. והדקדוק השלישי והיא השגת הראב"ד והרמ"ך ז"ל בדין נפרץ במילואו לחצר וכו' שכתב רבינו דנראה דקאי לקרפף שהוא יותר מבית סאתים שהזכיר תחילה תדע עוד שסיים והקרפף אסור כשהיה דר"ל עדיין באיסורו הראשון עומד דהיינו שהוא יותר מבית סאתים שכשלא הוקף לדירה אסור לטלטל בו כמ"ש בריש הפרק וכו' וא"כ קשה דמאי קאמר רבי זירא הואיל ואויר חצר מייתרו דמשמע דהחצר הוא האוסרו וכיון שהוא יותר מבית סאתים הרי אסור ועומד מאליו ותו דמאי פריך רב יוסף וכי אויר המותר לו אוסרו והיכי נחה דעתו בזה כיון דהקרפף נאסר מאליו. ותו למאי דפריך והאיכא אויר מקום מחיצות וכו' דמה ענין זה להתיר הקרפף כיון שמעולם נאסר מחמת גדלו וכו'. תו קשה דרבינו נתן טעם שאין אויר החצר מתירו דמשמע אלא באיסורו עומד ורבי זירא אמר בהיפך שאויר חצר מייתרו דמשמע שהוא האוסרו ובשלמא לפי' רש"י והתוספות דהקרפף הוא סאתים מצומצמות מתיישב שפיר אבל לדעת רבינו א"א להלום הסוגיא ע"פ האמור וגם הרב המגיד ז"ל כתב שאין הסוגיא נוחה לפירוש רבינו והביא דבריו ג"כ הרב ב"י שם ולא תירץ כלום גם הרב ב"ח ז"ל רצה לתקן דעת רבינו בשנותו הגירסא בגמ' ואפ"ה עדיין יש להקשות ע"פ האמור יעו"ש.

ואני הצעיר נראה לענ"ד לתקן כל הדקדוקים כפי גירסתינו כפי מה שהורוני מן השמים. לדקדוק הראשון דאמאי לא פירש דעביד כארזילא י"ל דרבינו גריס כערסלא והיא גירסת התוספות ז"ל והוא לשון ערס דהיינו מטה והיא פרוצה מד' רוחותיה וכו' משא"כ האכסדרה שאינו מוקפת אלא מב' או מג' רוחות כמ"ש בדיבור דלעיל וא"כ כיון דרבינו סתם הדין הכל במשמע דאפי' שפרוץ זה הקירוי מד' רוחות קאמר דשרי מטעם דפי תקרה יורד וסותם וכן נראה שמפרש הרב המגיד ז"ל מלבד דאין כאן שום קושי דאף אם יפרש רבינו כפי' רש"י הדבר מבואר דהך אוקמתא לא נאמרה אלא כלפי מאן דאסר כמ"ש רש"י דלמאן דשרי לא איצטריך לזה כלל ורבינו דפסק להקל אין לו שום צורך לבאר זה. ולדקדוק ב' מלבד די"ל דרבינו גורס כגירסתינו וקיצר בדברים לכתוב קירוי מתירו וכו' גם אם נאמר דרבינו גורס מתירו במקום מייתרו וכן משמע מתוך דברי הרה"מ ז"ל אכתי שפיר קאמר רבי זירא דבין הוא בין רבא בר פלוגתיה מודו בהכי ולהכי גרסינן מודינן כלומר שנינו זה לזה ודלא כפי' רש"י דגריס ומודינא דמשמע אני מודה לרבא.

ולדקדוק שלישי והוא העיקרי נראה לענ"ד ליישב דעת רבינו באחת משני פנים הראשון דאם נאמר דכוונתו דזה הקרפף הוא כעין הקרפף הראשון שהזכיר שהוא יותר על בית סאתים וכמו שהבינו הגאונים זלה"ה ההכרח של רבינו לפרש כן הוא מבואר דמדאמר רבי זירא ומודינן וכו' משמע דמציאות זה הוא כעין אותו דאפליג עם רבא דהוי יותר מבית סאתים וכוונת ר"ז האמיתית דאף את"ל דרבא ס"ל דהחצר מתיר הקרפף וכאילו הוקף כולו לדירה ע"י היקף החצר ופלוגתא היא התם וכמ"ש התוספות דף כ"ז ד"ה פשיטא וכו' היינו דוקא בפתח גמור משא"כ הכא דנפרצה הכותל דאויר זה של פרצת הכותל הוא מייתר להקרפף למנוע ממנו היתר החצר עד שנמצא שאסור לטלטל מהקרפף להחצר שהוא אסור לו ולכך קאמר אויר החצר מייתרו כלומר על פי האמור משום דרב יוסף לא הבין כוונתו אלא הבין הדברים כפשוטן לכך בא להקשות לו בעצם דאיך ס"ד דאויר החצר שהוא מותר יאסור ובא אביי להקשות לרב יוסף שעי"ז הסביר לו כוונת ר"ז האמיתית וקאמר כמאן כרבי שמעון כלומר כמאן קרית לאויר החצר אויר המותר להקרפף אי כר"ש דריש פ' כל גגות והוזכר ג"כ שם דף כ"ג ע"ב דשרי לטלטל מהחצר לקרפף וכו' הכא בנדון זה שאני ושאני דהא איכא מקום אויר מחיצות דהיינו אויר הפרצה דזה א"א לקרותו אויר המותר דאין זה מגוף החצר ומייתי נמי מדרב חסדא וכו' ומסיק זה אויר מחיצות מייתרו דהיינו הקרפף כאמור וזה דהיינו החצר וכו' כלומר דבהיתרו עומד ואין לו שום נזק כמבואר ולפי דרך זה על נכון כתב רבינו שאין אויר החצר מתירו כלומר על פי הדין דקי"ל פתח ולבסוף הוקף לא מהני כמבואר מהדינים שהזכיר לקמיה דוק ותשכח ונמצאו דברי ר"ז בדיוק ע"פ בר פלוגתיה ודברי רבינו בדיוק עצמי ע"פ הדין והאמת.

ואף דדרך זה לענ"ד נראה נאות בדברי רבינו מ"מ יעצוני רעיוני להזכיר דרך אחר להשוותו עם כל הגאונים זלה"ה דלאו מלתא זוטרתי היא היכא דאפשר וזה מדכתב רבינו אחר דין זה היה יותר מבית סאתים ובא למעטו וכו' דמשמע קצת דהדין הקודם לא איירי אלא בסאתים מצומצמות וכדעת הגאונים ז"ל. והנה כבר הזכרנו שרש"י ז"ל מחק מכולה שמעתתא ונפרצה חצר כנגדו ורבינו בהכרח גריס לה שהרי הזכירה כאן וגם הרא"ש ורבינו ירוחם הזכירוה אלא דהרא"ש גריס ונפרצה חצר במילואה דהיינו לומר שכותל החצר והקרפף הם שוים במילואם וכו' אמנם רבינו שינה לשונו וכתב ונפרצה חצר כנגדו אשר מכח זה אפשר לפרש דכוונתו שיש כאן שני כתלים אחד להקרפף ואחד להחצר דהיינו לומר שכל אחת מוקף במחיצותיו ועכשיו נפרץ כותל הקרפף תחילה שנמצא שאויר המחיצה שלו מייתרו על בית סאתים שהרי היו מצומצמות ושוב נפרצה כותל החצר שכנגדה כלומר מאותו צד עצמו ושפיר כתב רבינו שהקרפף נשאר באיסורו כשהיה כלומר אחר שנסתר כותלו שהיא גרמה לו האיסור מקודם ואין אויר החצר מתירו כלל כיון שאויר כותלו מייתרו על בית סאתים ולפי פירוש זה וע"י גירסת ונפרצה חצר כנגדו מתפרשת הסוגיא כפשטא דגרסינן גם בדר' זירא הכי ומשום דרב יוסף לא הבין כוונתו לכך הקשה עליו וכו' ובא אביי ותיקן הדבר וכו' ומדויק לפירוש זה הרבה מסקנא דמלתא דקאמר בגמ' זה אויר מחיצות מייתרו וזה אין אויר מחיצות מייתרו דמשמע דאיכא תרי מחיצות חדא דקרפף וחדא דחצר ונמצא לפי האמת דאין זה דומה לקירה בו בית סאה דהקירוי מתירו משא"כ זה דאין כח באויר החצר להתירו ולכך נתן טעם רבינו שאין אויר החצר מתירו כמבואר ודו"ק.