מעשה רקח על הלכות שבת טז:ו

מקום יתר מבית סאתים וכו'. שם ופי' רש"י נזרע רובו בזרעונים ביטל דירתו דבזרעונים לא דיירי אינשי וכו' אבל בנוטע אילנות לא ביטל דירתו דאורחא להסתופף בצל אילנות תמיד ע"כ. ודברי רבינו מבוארים לפי המסקנא התם ועוד ביארו שם דאע"פ שאינו נטוע שורות שורות של אילנות אפ"ה מהני ולא מבטל עיי"ש ולכך סתם רבינו.

נתמלא מים וכו'. שם קרפף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה ונתמלא מים סבור רבנן למימר כזרעים דמו ואסור א"ל רב אבא אבוה דרב בריה דרב משרשיא הכי אמרינן משמיה דרבא מים כנטעים דמו ושרו אמר אמימר והוא דחזיין לתשמישתא אבל לא חזיין לתשמישתא לא א"ר אשי דחזיין לתשמישתא נמי לא אמרן אלא שאין בעמקו יתר מבית סאתים אבל יש בעמקו יתר מבית סאתים אסור ולאו מלתא היא מידי דהוה אכריא דפירי ופי' רש"י דחזי לתשמישתא לשתיה דאין לך דירה מעולה מזו שאין בעמקו יתר על בית סאתים כלומר שאין עמקו של מים נפשט ברוחב יותר על בית סאתים ועמקו של סתם מים לבטל מקומו מדין קרקע י' טפחים וכו' ע"כ. וא"כ מ"ש רבינו נתמלא מים היינו ע"פ רחבו וכו' ומ"ש אפילו היו עמוקים הרבה פירוש ביותר מי' טפחים דבפחות מזה הוה ליה כרפש וטיט ופשיטא שאינם מבטלים הדירה ועיין להרב המגיד בשם הרשב"א ז"ל אכן מאי דאיכא למידק דלא ביאר רבינו לאיזה תשמיש בעינן שיהיו ראוים ורש"י ז"ל פירש לשתיה וכ"פ הרב ב"י סי' שנ"ח ואפשר דרש"י ז"ל גריס לתשמישתן כנראה מגירסת הרה"מ ז"ל ולכך פי' כן ורבינו גריס לתשמישתא א"נ דרבינו לא רצה לפרש כפי' רש"י דמאי איריא לשתיה דוקא ועוד דאין דרך לשתות מהמים הנטושים על פני השדה אך מאחר שראינו להרב ב"י שפסק כן יותר טוב לומר דרבינו העתיק לשון הגמ' ולא חש לבאר.