מעשה רקח על הלכות שבת טו:כב

המעביר קוץ וכו'. שבת דף מ"ב ומ"ש שמוליכו פחות פחות מד' אמות ולא ביאר עד היכן מוליכו משום שהעתיק דברי רבינא ורש"י ז"ל פירש עד שיסלקנו לצידי רה"ר ופשוט הוא.

וכן מת וכו'. שבת דף צ"ד ולמ"ש רבינו שהסריח ונתבזה יותר מדאי קשה קצת לישנא דיותר מדאי דנקט דמשמע דאם הסריח קצת לא שרי ומנא ליה הא דבגמ' יהבו טעמא משום גדול כבוד הבריות משמע דלא בעינן כ"כ וגם רבינו גופיה בפרק כ"ו לא כתב אלא מת שהסריח סתם ויהיב נמי טעמא משום דגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה וכו' משמע ודאי דלא בעינן כ"כ סרחון אם לא שנאמר דמלתא אגב ארחיה קמ"ל דכשהסריח הרי הגיע לביזיון יותר מדאי. א"נ י"ל דבא לאפוקי מסברת הטור או"ח סימן שי"א ע"פ מ"ש הרב ב"י דבקרוב להסריח נמי שרי וכ"כ רש"י והר"ן ז"ל עיין עליהם.

היורד לרחוץ וכו'. שם דף קמ"א א"ר יהודה מאן דסחי מיא לינגיב נפשיה ברישא והדר ליסלק דילמא אתי לאתויי ד' אמות בכרמלית וכו' ומפרש לה רבינו ביורד לים לרחוץ וכן משמעות הפוסקים ז"ל עיין להרב ב"י סימן שכ"ו והשיירי כנסת הגדולה שם עמד בזה לדברי הטור והרב ב"י ורבינו יונה ז"ל ופירש דבריו דמפרש להא דרב יהודה ברוחץ כל גופו במקומו סתם ובאמת שפירושו דחוק מאד מלשון הגמ' כמבואר. אכן מאי דאיכא למידק דאמאי לא חשו גם כן למהלך ברה"ר והגשמים יורדים עליו דנמצא שמוליך המים שעליו ד' אמות ברה"ר כי הכא כבר כתב הרא"ש והביאו הרב ב"י שם שלא דקדקו כל כך חז"ל במציאות זה ועיין להרב מגן דוד [ט"ז] שם ובאמת דדרכיה דרכי נועם כתיב דמה לו לעשות והרי אנוס הוא מלבד דלא ניחא בהכי כלל.