מעשה רקח על הלכות שבת טו:א

עומד אדם וכו'. משנה בעירובין דף צ"ח. ומ"ש ואם הוציא פטור מפני שהוא ברשות אחרת בסוגיא התם דף צ"ט מוכח דלרבא דס"ל המעביר חפץ מתחילת ארבע לסוף ארבע דרך עליו חייב הכא נמי חייב ורבינו פסק כן בפי"ב דין י"ד. וא"כ קשה דאיך פטרו כאן וכבר השיגו הראב"ד ז"ל והרב המגיד גם כן לא מצא לרבינו שום ישוב כי אם לגרוס בדבריו חייב כאשר נמצא באיזה נוסחאות ועם כל זה לא נחה דעתו ז"ל מצד הלשון דלא הוה ליה לומר מפני שהוא ברשות אחרת אלא אע"פ שהוא ברשות אחרת ע"כ. ואני הצעיר ראיתי להסמ"ג עשין ס"ה בדיני ההוצאה שפסק כדברי רבינו בשתיהם אך קשה קצת שכתב שם שכן היא המסקנא בעירובין וכו' עיי"ש ואיך שיהיה מצינו חבר לרבינו זלה"ה ומאי דאפשר דכיון דבגמ' לא אמרו כן אלא דרך דילמא אין לנו הכרח עצמי לפי האמת לומר כן מכ"ש לחייב דחמיר טפי והסברא מסייעת גם כן דשניא דא מן דא קצת דהתם עקר החפץ מרה"ר והניחו ברה"ר וגופו לעולם היה ברה"ר ולא נעקר ממנו משא"כ הכא דגופו הוא ברה"י והחפץ שבידו ברשות אחרת דגרירא בתר גופו והך טעמא גופא מחייבת למעביר דרך עליו דאף דהחפץ עבר במקום פטור כיון שהיא בידו בתר גופו גרירא וחייב ולכך הוצרך רבינו לתת טעם זה ועיין מ"ש שם בפי"ב.

בהמה שהיתה רובה וכו'. פרק עושין פסין (עירובין דף כ') ואמרינן התם דאבוס כמאן דנקיט מנא ונקיט לה דמיא ורבינו שכתב אובסין אותה היינו שאוחז הדלי וגם הבהמה אלא דקשה קצת אמאי לא הזכיר רבינו דין היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה דאיתיה נמי בגמרא ולא הוברר להדיא אי בעינן אז ראשה ורובה של פרה או לא וגם בפי"ז כתב דין הפסין עיי"ש ומ"מ היה לו לבאר אף בזו מה דינו. אם לא שנאמר בדוחק דכיון דאית לן למינקט לחומרא מכיון שכתב כאן דהיכא דנקיט לה ולמנא לא בעינן ראשה ורובה מכלל זה נלמד דאם חסרה אחת בעינן ראשה ורובה דוקא ובהגהות הרמ"ע מפאנו ז"ל מצאתי בכתב יד וז"ל נ"ל דאובסין דוקא דהא תנן אין אובסין את הגמל וכו' ע"כ.