מעשה רקח על הלכות שבת יג:טו

הזורק ונחה וכו'. מבואר שם בגמ' דאפי' לא נתכוון שתנוח ביד חבירו כיון דעל ידי זריקתו סופה לנוח ביד חבירו העומד שם חייב מטעם דידו של אדם חשובה כד' על ד' משא"כ כשנעקר חבירו וקבלה שהיה סופה לנוח בארץ וע"י עקירתו נחה בידו הרי זו הנחה אחרת שנתחדשה אחר הזריקה ולכך הוא פטור ודייקי דברי רבינו זלה"ה.

ודין נעקר הוא ממקומו הוי בעיא התם וסלקא בתיקו ופסק לקולא כדרכו הטוב. ויש חילופי נוסחאות באותה סוגיא עיין להתוס' והרשב"א ז"ל ועוד הביא שם דאפליגו בירושלמי אם זרק בימין וקבל בשמאל אי חייב אף לרבי יוחנן או לא עיי"ש.