מעשה רקח על הלכות שבת יב:טו

מותר לאדם וכו'. הרב המגיד ז"ל גמגם בלשון זה דמשמע דפסק כרבנן בעירובין דף מ"ה דשמונה על שמונה יהבינן ליה כלומר ארבע מכל צד והיינו והוא עומד בצידן ושוב הכריח דממ"ש פכ"ז נראה דמרוח אחד לבד קאמר ואליבא דרבי יהודה עיי"ש וקצת קשה דרבינו כתב לקמיה ואם היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהם הוא מותר עמהם והם מותרים עמו דמשמע דפסק כרבי אליעזר א"נ כחכמים וי"ל דיתכן שיהיו רחוקים ח' אמות והאמצעי בסוף הששה ושנים החיצונים ביררו כלפי האמצעי דאז יש לאמצעי שתי אמות עכ"פ עם שנים החיצונים והם אסורים זה עם זה.

וראיתי למרן ז"ל שתמה על רבינו שסתם דבריו ולא פירש דפישוט ידים ורגלים היינו אמות מרווחות כמ"ש בש"ס לרבי מאיר ע"פ פי' רש"י ועוד תמה שפסק כר"מ לגבי רבי יהודה וכו' [ור"ל שכן פסק רבי יעקב בר אידי אמר ר' יוחנן כדאיתא התם דף מ"ו] ותירץ דס"ל כהרי"ף והרא"ש דארבע אמות מצומצמות היינו לר"מ וכו' וכמסקנא דריש פ"ק דעירובין ודלא כר"י וכו' ע"כ. ולפי דבריו אכתי קושיא קמיתא לא מיתרצה על נכון דאכתי קשיא דהוה ליה לפרש ולא לסתום ולולי דמסתפינא אמינא דרבינו ס"ל דמרווחות דאמרינן הכא רוצה לומר דיהבינן ליה לכל עבר שמעביר או זורק האלכסון וכמ"ש לקמיה דין י"ח והיא מימרא דרב אחא בר יעקב בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף נ"א) ומוכח מינה דס"ל כר"מ דהכא דאילו לר"י כיון דמצומצמות סגי אין צורך לאלכסון כלל ומכ"ש מכל צד וכדברי רבינו וכיון שכן לא הוצרך רבינו לפרש דבעינן מרווחות דכבר עתיד לבארו לקמיה ומינה אתה למד למה הוכרח לפסוק כר"מ ונמצא לפי זה דקיל שבת בענין זה מכלאים ושאר דברים דלא יהבינן להו אלכסון בזה כמ"ש פ"ח דכלאים ואף דקי"ל דאמות של כלאים בעינן שוחקות לחומרא וכמ"ש רבינו שם מ"מ לא הזכיר דיהבינן ליה גם האלכסון והקיל טפי גבי שבת מכח מימרא דרב אחא בר יעקב כאמור. ומ"ש מרן ז"ל דאסיקנא בריש עירובין דבטפחים עציבות משחינן לחומרא י"ל דסבירא ליה לרבינו דהתם לאו מסקנא היא דפלוגתא היא עיין שם ותדע דרב אחא בר יעקב מקיל טפי כאמור.

כבנוניות. נוסח אחר כתב יד בינוניות.