מעשה רקח על הלכות שבת יב:יד

אם היה משאוי כבד וכו'. שם דף צ"ב. ודברי רבינו מגומגמים דקשיא דיוקא אדיוקא דמתחילה כתב דבמשא כבד ותופס בידו חייב הא במשא קל אפילו אוחז בידו פטור ושוב כתב דבמשא קל אם אינו אוחז בידו פטור דמשמע הא אם אוחז בידו חייב ושמעתי מי שרצה לתת חילוק בין תופס לאוחז דבדבר קל כיון שאוחז בידו שהוא יותר מתופס הרי הוא כאילו מוציאה בידו ממש וחייב אמנם אין נראה כן מדברי הרב המגידז"ל ולענ"ד נראה דכוונת רבינו דבמשא כבד דוקא הוא דאיכא לפלוגי בין אוחז בידו ללא אבל בדבר קל שאין דרך להוציאו בראשו כלל אפילו אם אינו אוחז בידו שהוא יותר דרך מאוחז בידו פטור דודאי כשמוליך חפץ קל בראשו וגם אוחזו בידו אחוכי קמחיכו עליה דאפילו קל שבקלים אינו עושה כן ומעשה שטות הוא והכי דייקי דבריו ז"ל שסיים שאין דרך רוב העולם להוציא החפצים מונחים על ראשיהם ולשון חפצים קאי אבגד או ספר או סכין שהזכיר ז"ל שהזכירם בלשון זה ומינה נשמע דדבר קל על הראש אין דרך כלל בין שאוחזו בידו ללא. וכן נראה שהבין הרב קרית ספר ז"ל וז"ל המוציא משוי כבד על ראשו ותופס בידו חייב וכו' אבל חפץ קל שאינו כדרך המוציאים פטור הרי דבחפץ קל פטר סתם בין אוחז בידו בין לא וקרוב לומר דגם במשא כבד לא שאני לן בין אוחז בידו ללא כיון דדרך העולם לישא משאות על ראשיהם ואף בלא אחיזת יד ומ"ש ותופש החפץ בידו לאו לדיוקא אתא אלא דבר בהוה. אי נמי כלפי כובד המשא כתב כן וזהו שכתב שכן דרך המוציאים ונמצא כמוציא וכו' ומעין זה כתב הרב לח"מ ז"ל אלא שפירושו דחוק עיין עליו.

ומדברי הרה"מ ז"ל משמע דס"ל דכוונת רבינו לחלק בין במשא כבד בין בדבר קל בין תפוש בידו ללא וא"כ קשה דכי פריך תלמודא ותבטל דעתו אצל כל אדם ומתרץ אלא אי איתמר הכי איתמר המוציא משוי על ראשו פטור את"ל אנשי הוצל וכו' בטלה דעתם אצל כל אדם ואם איתא אמאי משבש לה להך דרב משום רבי חייא מחיוב לפטור לימא דחייב דקאמר היינו באוחז בידו אבל אם אינו אוחז בידו פטור ואת"ל אנשי הוצל וכו' אלא ודאי דס"ל לש"ס דבמשא קל אין לחלק כלל ובכל גווני פטור ואפשר לפרש כן בדברי הרה"מ כמ"ש. אלא דקצת קשה לפי זה וגם לדברי הרה"מ דאיך נאמר דכדי יין וכדי שמן מקרי דבר קל כמ"ש רש"י ז"ל.

המעביר חפץ וכו'. שם דף ט' אמר רבא המעביר חפץ מתחילת ד' לסוף ד' ברה"ר אע"פ שהעבירו דרך עליו חייב ופי' רש"י דרך עליו שהגביהו למעלה מי' וכו' וכתב הרב המגיד ז"ל שדעת רבינו כפי' רש"י ז"ל שפירש דרך עליו דהיינו למעלה מעשרה וקצת קשה דאמאי לא כתבו רבינו להדיא ומאי איריא למעלה מראשו דנקט אפילו למטה מראשו אם הוא למעלה מעשרה טפחים חייב אם לא שנאמר דמלתא פסיקתא נקט דלמעלה מראשו לעולם מקום פטור וכן נראין דברי הרב קרית ספר שכתב למעלה מראשו שהוא מקום פטור וכו' עיי"ש. שוב מצאתי לרש"י ז"ל פ' המוצא תפילין (עירובין דף צ"ח) שפירש כדברי רבינו וק"ל. ואכתי קצת קשה עמ"ש הרה"מ דדינו של רבינו אמת לדברי הכל דמנ"ל הא לדעת התוספות והראב"ד דדרך עליו ר"ל כנגד גופו שהוא למטה מעשרה והס"ד היה דהוי כמונח מעתה דרך מקום פטור מנ"ל דחייב וי"ל דנפקא ליה מדרבנן שהביאו התוס' במוציא מחנות לפלטיה דרך סטיו דחייב עיי"ש.