מעשה רקח על הלכות שבת יב:יא

קופה שהיא מלאה חפצים וכו'. פרק המצניע (שבת דף צ"א) איפליגו חזקיה ור' יוחנן במליאה חרדל והוציא מקצתה אי חייב או לא וקאמר דמר סבר אגד כלי שמיה אגד ומר סבר לא שמיה אגד וכן נמי איפליגו אביי ורבא שם ורבינו פסק כר"י ורבא דקאי כוותיה כמבואר בדבריו אלא דתמיהה לי טובא דהתם פריך תלמודא למאן דאמר אגד כלי שמיה אגד מברייתא דקתני הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא ליד איסור שבת היה מגרר ויוצא פטור שהרי איסור גנבה ואיסור שבת באים כאחד ואי ס"ד אגד כלי שמיה אגד קדים ליה איסור גנבה לאיסור שבת אי דאפקי דרך פיו ה"נ הב"ע דאפקי דרך שוליו והאיכא מקום חלמה וכו' בנסכה ופריך וכיון דאיכא שנצין מפיק ליה עד פומיה ושרי ושקיל ושנצין אגידי מגאואי דליכא שנצין ואיבעית אימא דאית ליה ומכרכי עלויה וכו' ופי' רש"י היה מגרר ויוצא שלא קנאה בהגבהה אלא בהוצאה מבית הבעלים פטור וכו' ובכתובות פריך אי דאפקיה לרה"ר איסור גניבה ליכא דרה"ר לאו מקום קניה הוא ומוקי לה בצידי רה"ר א"נ שצרף ידו למטה מג' וקבלה, קדים ליה איסור גניבה דכיון שהוציאו מקצתו קנה כל המעות שמבחוץ שיכול להוציאו דרך פיו ולענין שבת מפטר דאגידי גבי רה"י ע"י הכלי דרך שוליו וכיון דלא מצי למשקל לא קני בהגבהתו, מקום חלמה מקום התפירה שיכול לקרוע ולהוציא, בנסכה שהן חתיכות ארוכות וכל זמן שמקצתן בפנים לא קנה, מפיק ליה עד פומיה ושקיל וכיון דמצי למשקלינהו קני ולענין שבת לא מחייב עד דמפיק לשנצין דעל ידו הוא אגוד לרה"י שהרי לא יצאו, ומכרכי עילויה שאין יכול להוציאו בלא שנצין ע"כ. משמע להדיא דלמאן דאמר אגד כלי שמיה אגד על כרחך הך דמגרר ויוצא דפטור לא מיתוקמא אלא בדאפקי דרך שוליו דוקא וגם כשבתוך כיס זה הם חתיכות ארוכות דכל זמן שמקצתן בפנים לא קנה וכמ"ש רש"י וכמו כן בדליכא שנצין א"נ דאית ליה ומכרכי עילויה אבל בלאו הכי ומכ"ש אי אפקיה דרך פיו חייב משום שבת ומשום גניבה דקדים ליה איסור גניבה לאיסור שבת כמבואר.

ורבינו פ"ג דגניבה העתיק דין הברייתא דקתני בסתם ולא חילק בין דרך פיו לדרך שוליו ולא בחלמה ולא בנסכה ולא בשנצין והדבר תמוה הרבה דכיון דפסק בפרקין כמ"ד אגד כלי שמיה אגד על כרחיה היה לו לחלק דלאו בכל גווני איירי ותו דכיון דרה"ר לא קני הוה ליה לפרש דאיירי בצידי רה"ר אי נמי בשצירף ידו למטה מג' וכדברי רש"י ז"ל ודוחק לומר דרבינו גירסא אחרת היתה לו חדא דמ"מ ההיא דצידי רה"ר א"נ בשצירף הוה ליה לפרש ותו דהרשב"א זלה"ה הביא גירסת הגאונים בההיא עיי"ש ואילו היתה גירסא אחרת מסתמא ודאי היה מזכירה וכעת צל"ע. שוב ראיתי להרח"א נר"ו שעמד בזה והוסיף להקשות על הרב ב"י חו"מ סי' שנ"א שכתב הדין ולא חילק עיי"ש וצ"ע.