מעשה רקח על הלכות שבת יב:א

המבעיר כל שהוא וכו'. שם דף ק"ו מסקנא דמלתא דרבי יוחנן כדברי רבינו והרמ"ך השיג דזה לא נאמר אלא לרבי שמעון וכו' עיין למרן ז"ל גם הראב"ד השיג על רבינו ועיין להרב מגדל עוז ז"ל.

שכל אלו מתקנים הם וכו'. עיין מ"ש בס"ד בפ"ח דין ח'.

המחמם את הברזל וכו'. ואם תאמר דרבינו כתב לעיל פ"ט דין ו' דהמחמם את המתכת עד שתעשה גחלת הרי זה תולדת מבשל והכא חייבו משום מבעיר הא לא קשיא דהכא כתב להדיא דאיירי בכוונתו לצרף ולעיל מסתמא איירי בשצריך לחמם כדי לתקנו או לעקמו או לעשותו כלי ואז שייך בו מבשל ואי קשיא הא קשיא דמדכתב ז"ל עד שתעשה גחלת משמע דבנעשה אור גמור קאמר ואז חייב משום מבשל וקשיא להרב המגיד בדחייתו להשגת הראב"ד שכתב וז"ל ומ"ש משום מבשל אינו נראה לי שכל דבר שהוא עצמו נעשה אור ושורף אין ראוי לומר המבשל אלא מבעיר וכו' ומאי דנראה לענ"ד דידוע שכדי לצרף בעינן שיעשה אור גמור כדמוכח מדברי הרה"מ אלו דקאי אדברי רבינו והכי מוכח נמי בפ' אמר להם הממונה אמר רב ביבי שלא הגיע לצירוף ופי' רש"י אינו מלובן כ"כ שיהא לו חיזוק על ידי מים ע"כ. משמע מהא שכדי לצרף בעינן שיהא מלובן גמור וכדברי הרה"מ ז"ל וכיון שכן בפ"ט מיירי רבינו בכעין מתיך כמ"ש שם וכן סיים ז"ל כללו של דבר בין שריפה [מלשון רפוי] גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הרי זה חייב משום מבשל ע"כ. אמור מעתה דמ"ש עד שתעשה גחלת לאו דוקא דכיון שכוונתו לרככו אין צורך לזה שיתלבן לגמרי ואי נמי נאמר דווקא עושים כן הנפחים כדי שלא יצטנן בעוד שמרככים אותו וכיון שדעתו לרככו לאיזה תכלית שיהיה כיון שהגיע לאותו ריפוי הרי נתחייב משום מבשל אמנם גבי צירוף שמתלבן היטב אין שייך לחייבו אז משום מבשל וגם קודם לזה כשהגיע לשיעור רפיון אין לחייבו דאין כוונתו לריפוי ואינו חייב משום מבשל וכעין זה כתב הרב לח"מ ז"ל אלא שמדבריו משמע דבמצרף חייב תרתי משום מבשל ומשום מבעיר עיי"ש ואין נראה. עוד ראיתי להרב עראמה שפירש דעת רבינו דבצירוף לא בעי כל כך מלובן כמו רפיון וכו' עיי"ש ולא ידעתי איך יפרש דברי הרב המגיד שכתבתי ולשון הגמרא עם פירוש רש"י ז"ל.

עוד כתב הרב המגיד וזה תימה שאין עושים כן בגמר מלאכה ע"כ. ואפשר שכיון שבכל פעם שמחממים הברזל עושים כן וגם בחימום אחרון ס"ל לרש"י והרב אברהם בן דוד ז"ל דשפיר שייך לחייבו משום מכה בפטיש. עוד כתב הרב המגיד דמסוגיא דפרק כירה נראה שהצירוף הוא דבר תורה וכו' ונראה שהכריח כן מדפריך התם והלא מצרף ומשני כרבי שמעון דס"ל דבר שאין מתכוין מותר ואם היה דרבנן מאי איריא ר"ש אפי' רבי יהודה מודה בדרבנן זה נראה לענ"ד הכרח הרב ז"ל אמנם אם כן יקשה עליו בההיא דיומא דגריס אבל הכא צירוף דרבנן ושבות הוא ואין שבות במקדש ע"כ. דלמאי איצטריך לטעמא דאין שבות במקדש כיון שאינו מתכוין ושבות דרבנן אפי' ר"י מודה וכמ"ש רבינו שם וכן מצאתי להרב לחם משנה ז"ל וצ"ע.