מעשה רקח על הלכות שבת יא:ד

כגון זבוב שבמצרים וכו'. רבינו תפס כדברי רש"י ז"ל ולא כדעת התוספות משום דניחא ליה דוחק הלשון מדוחק הענין דרחוק הוא לומר דשאר המזיקין אפילו ממיתים ורצים אחריו רבי יהודה ס"ל דאסור להרגם והרב בעל המאור ז"ל בהשיגו על הרי"ף ז"ל נשמר מזה וכתב דאין בהריגתם הצלת נפשות וכו' וגם לדידיה קשה דכל המזיקים קאמר וכבר הוכיח במישור הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות שם ובירר גם כן בכמה ראיות דיש לפסוק כרבי שמעון לדעת הרי"ף ז"ל אמנם רבינו ז"ל רוח אחרת אתו בזה דפוסק להדיא כר"י בפ"א ופ"י עיי"ש. ומ"ש רבינו ועקרב שבהדייב נוסח אחר כתב יד שבהנדייב.

ואם דרסן לפי תומו וכו'. שם דף קכ"א והרב המגיד ז"ל כתב דנראה מלשונו דאפי' במתכוין קאמר וכדברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל ושלא כדברי רש"י וכו' ונראה שדייק כן מדכתב לשון מותר דמשמע מותר לכתחילה לעשות כן דאי לא תימא הכי מדבריו ז"ל משמע ממש כדברי רש"י דלשון דרסן משמע כבדיעבד בלי שום כוונה גמורה וכן לשון והרגן דאם לא כן הו"ל למימר ואם דורסן וכו' והורגם דהוה משמע שפיר דאפילו במתכוין קאמר וכו'. הגם דלפי דברי הש"ס משמע דאפילו במתכוין ממש שרי וכבר נתעוררו בזה המפרשים ז"ל והרשב"א ז"ל מכללם עיין עליהם. ועם כל זה תשובה מוצאת לדברי רש"י כאשר יראה המעיין וגם ההיא דריש גלותא כיון דהוו מצערו ליה ועל ידי מעשה שהיה הוזקק לומר כן שאם יזדמן ויש ליישבו ולא זכיתי להבין דברי הרה"מ בזה מנא ליה דרבינו אינו מפרש כפי' רש"י בודאי.