מעשה רקח על הלכות שבת יא:יא

אות אחת סמוך לכתב וכו'. משנה שם כלשון רבינו. ובאיזה נוסחאות כתוב בדברי רבינו וכן כיוצא בזה בשאר אותיות חייב ונראה שתיבת חייב הוא ט"ס גמור דהא במתניתין קתני להדיא פטור ואף דבגמ' איכא רבי אליעזר דס"ל דאחת על האריג חייב הרי מצינו לרבינו סוף פ"ט דפסק דלא כוותיה אלא נראה ודאי דהוי ט"ס וכן נראה מדברי הרב המגיד ז"ל שהביא המשנה כצורתה וכ"כ בקרית ספר ז"ל וכן בדפוס אמשטרדם וגם בהרמב"ם כתב יד קדמון אין שם תיבת חייב אלא אכולהו פטור כלישנא דמתניתין וכ"כ הסמ"ג והש"ס נמי פריך מסתם מתניתין לקמן וכת"ק פטור וכו' משמע דהלכתא היא ופשוט הוא.

או כתב ע"ג כתב וכו'. פי' רש"י העביר הקולמוס על אותיות הכתובים כבר וחדשם ע"כ. ומדבריו משמע שאפי' אם עי"ז הכתב הוא יותר יפה אפ"ה פטור. ודע שדין זה לא נאמר אלא בדיו ע"ג דיו אבל דיו ע"ג סקרא חייב שתים וכמ"ש רבינו דין ט"ז.

והמתכוין לכתוב חי"ת וכו'. שם במשנה ואיתא התם בגמ' תנא נתכוון לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב והתנן פטור לא קשיא הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני ופי' רש"י ועלו בידו שתים היינו נמי מתכוין לכתוב חי"ת וכתב שני זיינין. הא דתנן פטור דבעי זיוני שעדיין צריכות ראשי הזיינין לזיינן בתגין וכו' ע"כ. וע"פ זה פירשו התוס' שם דלרבותא נקט נתכוון לכתוב חי"ת וכו' דדוקא כתב ב' זיינין דבעו זיון פטור אבל כתב אותיות אחרות דלא בעו זיון חייב ואע"ג דהשתא מיהא לאחת הוא דנתכוון ואין הכי נמי דה"ה אם נתכוון לכתוב זיינין אחת וכתב שנים דפטור כדאמרינן נתכוון לזרוק ב' וזרק ד' פטור וה"ה נתכוון לכתוב ב' זיי"נין וכתב בלי זיון וכו' ע"כ. וכעין זה כתב ג"כ הרשב"א ז"ל שם ולפ"ז מ"ש רבינו וכן כיוצא בזה בשאר אותיות היינו כעין זה ממש אף דמצד הסברא יש לגמגם בזה דבנתכוון לזרוק ב' ועלו בידו ד' דין הוא שיפטר משום דלא נתכוון לאיסור כלל דכל תוך ארבע אמות שרי לכתחילה בין לזרוק בין לטלטל משא"כ הכתיבה דאפילו כל שהוא נאסרה והרי נתכוון לאיסור ועיין מה שכתבתי בפ"א דין ח' בס"ד.