מעשה רקח על הלכות שבת י:יד

העושה נקב וכו'. שם והקשה מרן ז"ל דלקמן פסק בעושה נקב בין בעץ בין בבנין דהרי זה תולדת מכה בפטיש ובריש פ' כ"ג כתב העושה נקב שהוא עשוי להכניס האורה ולהוציא ההבל הרי זה חייב משום מכה בפטיש ע"כ. ואיכא למידק אמאי לא הקשה עוד ממ"ש רבינו לקמן שכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אין חייבים על עשייתו ומשמע כלל וכלל והכא משמע שאינו עשוי אלא להכניס האורה אף שאינו עשוי להוציא שום דבר [וכן הבין הפר"ח ז"ל] מחייב ליה ותו קשה דכאן כתב דעושה נקב בלול של תרנגולים וכו' משמע דמסתמא הוא כדי שיכנס להם האורה בפ' כ"ג כתב וז"ל העושה נקב שהוא עשוי להכניס ולהוציא כגון נקב שבלול התרנגולים שהוא עשוי להכניס האורה ולהוציא ההבל הרי זה חייב משום מכה בפטיש ע"כ. משמע דסתם נקב שבלול של תרנגולים הוא עשוי להכניס ולהוציא ומוכרח לומר כן דאם היה לאורה ולא היה מספיק להוציא ההבל בודאי יפסידו וימותו התרנגולים ממניעת (ההבל) [האויר] ובפרט בגודל הסירחון אלא ודאי שכוונת העושה נקב זה בהכרח תכלית מגמתו לשני דברים מועילים לקיום התרנגולים כאמור דהרי מסתמא אין שם שום נקב אחר.

אלא האמת יורה דרכו דרבינו סבירא ליה דבנקב שאינו עשוי להכניס ולהוציא לא מחייב ולא מידי דלא הוי דרך בנין כלל וכמימרא דרבא דף קמ"ו ובנקב לול של תרנגולים דלעולם עשוי הוא להכניס האורה ולהוציא ההבל מחייב תרתי חדא משום בונה דדרך בנין בכך שעושים החלונות להכניס האורה ואף דעשוי ג"כ להוציא עיקר עשייתן לאורה הוא ובלול של תרנגולים כיון דהוי גמר מלאכתו בנקב זה להכניס להם האורה ולהוציא ההבל מחייב תו משום מכה בפטיש ואמטו להכי כשבא לכתוב דין כניסת האורה דחיובו משום בונה [כדמשמע בגמרא דף ק"ב] דבהא קעסיק לא הוצרך להודיענו החיוב האחר משום מכה בפטיש דסמך אמ"ש בפכ"ג ובפרקין סמוך לדין זה ופלוגתא דרב ושמואל בגמרא לדעת רבינו היינו אי מחייב אף משום בונה דומה למאי דאפליגו אינהו גופייהו בסתם שוחט דף ע"ה.

ותדע עוד שזאת היא כוונת רבינו שהרי לקמן חייב להעושה נקב כל שהוא וכו' משום מכה בפטיש וכתב הרב המגיד ז"ל שם ברייתא פ' הבונה (שבת דף ק"ג) ע"כ. ואי פסק כשמואל הרי לדידיה אינו חייב משום מכה בפטיש אלא אם כן הניח המסמר בנקב דהכי משני תלמודא התם דבזעיה ברמצא דפרזלא ושבקיה בגויה דהיינו גמר מלאכה מה שאין כן אם נאמר דפסק כרב אתי שפיר דהכי פירושא דמלתא בשלמא לרב דמחייב בנקב משום בונה ניחא הך דקודח דאף דעשוי למלאות כמ"ש רש"י ז"ל סוף כל סוף שפיר יש לחייבו משום בונה דמחזי כמאן דחר חורתא לבניינא אלא לשמואל דמשום בנין כל שהוא לא מחייב ליה משום בונה הכא דעשוי למלאות היכי מצי לחיוביה משום מכה בפטיש וכמ"ש התוס' וכו' נמצא דלרב מתניתין נמי אתיא כפשטא דמחייב לקודח משום בונה משום דלרב לא שנא עשוי למלאות או אין עשוי למלאות כיון שנקב הרי נתחייב משום בונה ואם הוא גמר מלאכתו חייב נמי משום מכה בפטיש דומיא דנקב בלול של תרנגולים ולכוונה זו הקדים רבינו שם וכל העושה דבר שהוא גמר מלאכה הרי זה תולדת מכה בפטיש כיצד וכו' העושה נקב כ"ש וכו' וחיובא משום בונה דחייב נמי כבר הזכירו לעיל בלול של תרנגולים וכרב דבכל נקב שהוא גמר מלאכתו חייב משום בונה ומשום מכה בפטיש ודין קודח דהיינו על מנת למלאות לא איצטריך להשמיענו דממילא משמע שדינו שוה לנוקב דחיובו משום בונה לדעת רב וגם רש"י ז"ל אמתניתין פי' נוקב וכו' וכ"כ רבינו בפירוש המשנה עיי"ש ולא הוצרכנו לחלק בזה אלא לסברת שמואל משום דאינו מחייב משום בונה כלל ומן האמור יתבאר כוונת רבינו האמיתית דכיון שסידר דבריו על נכון איזה תולדת דבונה ואיזו דמכה בפטיש לכך לא רצה לערב הדברים דממילא רווחא שמעתתא הלא תראה דבדין י"ג חייב המכניס יד הקרדום משום בונה וכן בלול של תרנגולים שם ואלו בדין י"ח במסתת את האבן חייבו משום מכה בפטיש והרי בשלשתם חייב רב משום בונה [ומשום מכה בפטיש לדעת רבינו] והוי עירוב פרשיות גדול ונורא אלא ודאי נראה פשוט ומבואר כוונת רבינו אין בהם נפתל ועיקש כי כל הישר הולך בפרט למי שבקי בדרכו דרך הקודש ועיין עוד להרב לח"מ ז"ל.

המחזיר דלת וכו'. עירובין דף ק"ב.