מעשה רקח על הלכות שבת א:י

היו לפניו שתי נרות וכו'. כריתות דף י"ט והקושי הגדול הוא מבואר כדברי הראב"ד ז"ל וראיתי להרב לחם משנה שיישב דברי רבינו בטוב טעם ודעת וכוונתי לקצת דבריו תהלה לאל לכן לא אאריך לבד ראיה זו אומר הכרח עצמי לדעת רבינו דרבא פליג אדשמואל בסוף פרק אכל חלב דף י"ט דפריך רבא גופיה לשמואל מההיא דתינוקות וכו' דמשמע מינה דמתעסק חייב לכו"ע דקשה דלדידיה מי ניחא הא איהו נמי פטר מתעסק כדאיתא נמי התם בריש הסוגיא בנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אלא מוכרח לומר דמשום דאיהו לא פטר מתעסק אלא בנתכוון להיתר גמור לא קשה לדידיה דחבורה מתכוין לאיסור מקרי ולהכי פריך למאן דפטר מתעסק בכל ענין ותו במאי דפריך רב יהודה לשמואל ממתניתין דנתכוון ללקט תאנים וליקט ענבים וכו' ולא פריך לאביי ורבא משום דאינהו לא פטרי אלא במתעסק בהיתר וכמ"ש רש"י והתוס' ז"ל שם ועם כי התוספות עצמם ס"ל דרבא בשיטתיה דשמואל קאי ופטר גם במתכוין לאיסור וכדמוכח מההיא דפ' כלל גדול ובפ' ארבע מיתות דף ס"ד וגם בריש הסוגיא התם בד"ה איתמר וכו' צריך לומר בהכרח דמ"ש כן היינו למסקנא דמלתא דמייתי ברייתא לסיועי לרבא בהיו לפניו שתי נרות וכו' דמוכח מינה דרבא פטר אפי' בנתכוון לאיסור ומ"ש הכא היינו לרב יהודה דלא מצי פריך לרבא משום דאיהו לא איירי בההיא דנתכוון לחתוך תלוש דמייתינן לעיל אלא בנתכוון להיתר וזה מדוייק בדבריהם שלא כתבו דאינהו לא פטרי בהכי וכו' אלא דאינהו לא מיירו בהכי ופשוט הוא אמנם רש"י ז"ל דס"ל דפליגי ובמתכוין לאיסור לא פטר אפילו רבא נקט בדבריו לשון פטור עיי"ש. אלא דכפי זה קשה לרש"י ז"ל דבההיך ברייתא דהיו לפניו שתי נרות גריס ז"ל פטור כגירסת התוספות ועל כרחך צ"ל דלשמואל קאמר הכי וליה לא ס"ל ואיהו גופיה סמיך אמתניתין דתינוקות דאייתי לעיל ואתי שפיר גם לדעת רבינו ומה גם דלאביי נמי צריך לומר כן דמחייב גם בנתכוון להיתר משום דאיכוון לשום חתיכה והך ברייתא פטרה אפילו נתכוון לאיסור גמור ודו"ק.