מעשה רקח על הלכות שחיטה ט:ו

נקדר הבשר הזה. מדקדוק לשון זה נראה דקאי לרוב עוביו שכתב למעלה וא"כ יהיה פירושו שנקדר באורך דומיא דעיגול שהוא רחב קצת ולכך בשיעור ג' גרעיני תמרה סגי להטריף משא"כ בניטל שכתב למעלה דהוי כמו נקדר איירי שניטלה ממנו רצועה קטנה שאינה רחבה דומיא דנקרע שכתב שם וכ"כ הרב ב"ח סי' מ"ח בדרך אחת והעיקר דלדרך ב' שכתב דהכא מיירי בהגיע הקדירה לחלל קשה מצד הלשון ועוד קשה דהו"ל לפרש ולזה הסכימו הש"ך והפר"ח שם ומרן ז"ל תירץ לקושית מהר"י בן חביב שהקשה דזה או באורך שכתב רבינו והטור אין זה קדירה ושיעורו טפח ותירץ מרן ז"ל דכשאמרו ששיעורו טפח הוא בשנקרע ולא חסר ונקדר היינו שחסר ולפיכך שיעורו כבסלע שהוא שליש טפח עכ"ל ולכאורה אין תירוץ זה מספיק דנראה דעיקר קושית מהר"י בן חביב היינו מניטל שכתב למעלה וניטל היינו קדירה אכן אם נאמר דמרן ז"ל פשיטא ליה דניטל שכתב רבינו לעיל היינו נקדר באורך שכתב כאן ושיעורו כבסלע ושיעור טפח שכתב למעלה לא קאי אלא אנקרע ומה שהזכיר למעלה או ניטל היינו מבעיא דרב אשי שנסתפק בדברי שמואל אי בנקרע איירי או בניטל ופסק להחמיר ועל השיעור סמך עצמו לדין נקדר שהיא מימרא דרב אשי ג"כ וכן משמע להט"ז שם אלא שזה דוחק גדול דא"כ הו"ל לפרש או לכתוב נקרע לחוד כיון דהכא ביאר דין ניטל דאין לטעות בו או נאמר דכוונת מרן ז"ל לתרץ קושית מהר"י בן חביב שהבין אותה כפשטה ולדין ניטל י"ל כמ"ש תחילה דכיון דסמכו לנקרע ודאי שהוא כמין רצועה קצרה ולכך שיעורה בטפח וכאן בדין נקדר סמך דין נקדר באורך לנקדר בעיגול לאשמועינן דזה האורך היינו קדירה גמורה שהיא רחבה קצת ולכך שיעורה בכסלע כן נראה לענ"ד להליץ בעד מרן ז"ל.