מעשה רקח על הלכות שחיטה ט:ה

קרועה כיצד וכו'. מרן הקדוש הביא דברי ר' יוסי בר חנינא דקאמר כל הכרס כולו קרוי פנימי וכרס החיצון הוא בשר החופה את רוב הכרס ודברי רבה בר רב הונא דקאמר מפרעתא דהיינו היכא דפרעי טבחי וכו' וכ"כ בב"י סי' מ"ח וכתב הפר"ח שם דדין בשר החופה את רוב הכרס הוא מוסכם לכו"ע וכו' דהא הוי משב שמעתתא דמייתי הש"ס ריש פרק אלו טרפות ולאפוקי מהב"י בכאן ובכ"מ בפ"ט הביא דעת הפוסקים כר"י בר חנינא ואין שם מקומו אלא בפ"ו בדין כרס שניקב ואגב שטפיה לא דק עכ"ל גם הרב ב"ח שם נתעורר בזה עיין עליו אך לענ"ד נראה דאף שדין בשר החופה פשיטא שהוא מוסכם אליבא דכו"ע כדמוכח בש"ס דף מ"ב ונ"ב מ"מ דברי רבינו מוכיחין שבא לפסוק כר"י ב"ח ולא נחית לדשמואל אלא דהשיעור דהיינו רוב העובי למדו מדברי שמואל שהרי כתב קרועה כיצד וכו' שהם דברי המשנה דקתני או שנקרע רוב החיצונה וסיים וכמה שיעור הקרע וכו' שהם דברי ר' יהודה דמתניתין דמפרש למלתייהו דרבנן ואילו לשמואל לא נפיק דין בשר החופה מזה הכלל דמתניתין וכמ"ש רש"י ז"ל ומבואר הדבר דרבינו פסק כר"י ב"ח בפ"ו וכיון שכן גם בבשר החופה דין הוא שיפסוק כמותו אף דלענין דינא כו"ע מודים בו מ"מ יצא לנו מזה שצדקו דברי הרב ב"י שבאמת דברי רבינו מוכיחין שפסק גם כאן כר"י ב"ח וצדקו דבריו ג"כ בכ"מ כאן ולקמן יתבאר עוד אך מה שהשמיטו בפ"ו הא ודאי עקא דבאמת שם היה לו לבאר ואולי שהסופר השמיטו ומה שהזכיר כאן דברי רבה בר רב הונא עם דברי ר"י ב"ח אפשר דדייק לה ממ"ש רבינו והוא המקום מן הבטן שאם יקרע יצא הבטן וכו' דלשון זה מורה שהוציאו מדברי רבה בר רב הונא דאמר מפרעתא היכא דפרעי טבחי ואף דלא פסיק כוותיה מ"מ למד מדבריו לדר"י ב"ח.

גם בפי' המשנה כתב רבינו וז"ל וכרס הפנימי ידוע רוב החיצונה ר"ל רוב הכרס החיצונה והוא מה שתחת העור כשנקרע יצא הכרס ושיעור קריעה זו כמו שאמרנו כל שנקרע בה טפח ולא הוי רובה זו היא ששנינו ובקטנה רובה עכ"ל. מ"ש שכרס הפנימי ידוע הוא קשה מאד שהרי בגמרא אפליגו כמה אמוראי מאי ניהו כרס הפנימי ואיך כתב שהוא ידוע ואולי י"ל דכוונתו על כל הכרס כדברי ר' יוסי בר חנינא שלדבריו המשנה כפשטה ולזה נתכוון לומר שהוא ידוע ומזה יש קצת הלצה למרן ז"ל בפ"ו שכתב משנה בריש פ' אלו טרפות אכן מ"ש רבינו רוב החיצונה ר"ל וכו' לכאורה נראה דהיינו כרבה בר רב הונא אך יותר טוב להסכימו עם מ"ש בידו החזקה דכיון שהקדים שהכרס הפנימי ידוע א"כ אין להסתפק בו דהיינו הכרס כולו ומעתה מ"ש רוב הכרס החיצונה והוא מה שתחת העור וכו' ר"ל הבשר החופה וכו' ושיעור קריעה זו וכו' היינו דברי רבי יהודה כנ"ל אך מ"ש טפח ולא הוי רובה זו היא ששנינו ובקטנה רובה הוא מגומגם הרבה חדא דהיכי מייתי לטפח ולא הוי רובה ממה ששנינו ובקטנה רובה ועוד דבגמרא אמרו טפח ולא הוי רובה זו היא ששנינו ובגדולה טפח אלא נראה שחיסור לשון יש בדבריו אף שבשאר נוסחאות שראיתי כתוב כך ואיך שיהיה הנראה מפשט דברי רבינו בין בפי' המשנה בין בידו החזקה דפוסק כר"י ב"ח אלא שמפרש שיעור בשר החופה כרבה בר רב הונא משום דבנהרדעא פסקי כוותיה וזו נראית דעת מרן הקדוש כאן ובב"י שהזכיר דברי ר"י ב"ח ודברי רבה בר ר' הונא ועפ"ז סרו כמעט תלונות הרב ב"ח והפר"ח על דברי הרב ב"י עיין עליו גם בכנה"ג פלפל למ"ד דרבינו פוסק כרבה בר"ה והביאו רש"ל פ' אלו טרפות (חולין דף ס') עיין עליו דכדי שלא להשוותן טועים ח"ו י"ל על פי הנ"ל והכל מתוקן למודה על האמת.

אלא כיון שנקרע רוב עובי הבשר. עיין הרמ"ך ולרבינו י"ל דכיון דמתניתין דפ' אלו טרפות קתני ניקבו הדקין וכו' ושנקרע רוב החיצונה וכו' ולא אמר ושניקב רוב החיצונה כמ"ש בדקין בהכרח צ"ל דקרע שאני מנקב עוד י"ל דשאני דקין שיש להם שני עורות שהרי מן הושט הם באים א"כ כשניקב עור אחד עדין נשאר חבירו קיים שמגין עליו משא"כ בבשר החופה שהוא גוף אחד כשניקב מקצתו יאסר שאין לו דבר שיגין עליו ודוק.