מעשה רקח על הלכות שחיטה ט:ג

עד היכן חוט השדרה וכו'. מרן הקדוש תמה על רבינו למה פסק להקל בפי פרשה שלישית שנראה מהגמרא דדינו כפרשה שניה דאיני יודע וכו' ונדחק בזה עיין עליו. ולענ"ד נראה אף לפי דעתו בדין פסק רבינו להקל דכיון דעיקר דברי שמואל להכשיר להדיא בג' ובשניה קאמר איני יודע וכו' ולא אפשיטא די לנו להחמיר בה. אמנם לבעיית רב פפא בפי פרשה לא נחוש להחמיר כל כך ומכ"ש דהוי כעין ספק ספיקא דאם תמצי לומר דבשניה יש לנו לאסור ונאמר דדעת שמואל נוטה לאסור אכתי לא ידענו אם שמואל נתכוון גם לפי פרשה או לאו ומלבד כל זה י"ל עוד דרבינו סמך עצמו להברייתא דקתני הפרשה תדון כבשר ואוקימנא לה בשלישית מדלא פירשו כל הפרשה שלישית קאמר ודוק. שוב ראיתי להרב לח"מ ושו"ת הרב משפטי שמואל ורש"ל סימן ט"ו ודמשק אליעזר והרב ב"ח סי' ל"ב שהאריכו להליץ בעד רבינו והנראה לענ"ד כתבתי.