מעשה רקח על הלכות שחיטה ט:יט

נפלה מן הגג וכו'. עיין הרמ"ך ז"ל ומילתא דפשיטא היא אלא מפני שהוא ספק קרוב לודאי לכך כתב רבינו טריפה וסמך על המעיין וק"ל ועיקר דינו של רבינו מבואר מעובדא דרב נחמן בב"ק דף נ"א ואף שלא פסק כמותו בשיעור הגובה כמ"ש לעיל דין ח' מ"מ למדנו מדבריו להטריף בלא עמדה ולא שהתה וק"ל. וראיתי בשו"ת תורת חסד סי' ו' שתמה על מרן במ"ש בדין ח' שמ"ש רבינו וכן אם הכו אותה באבן או במטה וכו' דהכי משמע ודאי שכך מתרסקת בהכהת אבן או במטה כמו בנפולה והכי אמרינן דאי שלים חוטרא אפלגיה דגבה חיישינן ואי אית בה קטרי חיישינן וכו' ע"כ דלפי מ"ש בדין זה על דברי הר"ן והרשב"א דהני חששי מהני בהו בדיקה אפי' לא עמדה ולא שהתה כלל לדעת רבינו אין ראיה משם אלא בהיפך דאין דינה כדין הנפולה וסותר דברו תוך כדי דיבור שאמר דהכי משמע ודאי שכך מתרסקת בהכאת אבן או במטה כמו בנפולה וכו' עכ"ל.

ולענ"ד נראה דאין כאן קושי דודאי דברי רבינו מוכחי אנפשייהו דבנפולה גמורה דוקא הוא דאמרינן דאם שחטה קודם שהייה שהיא טריפה מפני שאין אנו יודעים איזה אבר נתרסק ואם באנו לבדוק כולה מכפא דמוחא עד אטמא אפשר שלא נוכל לכוין או שעדין לא אגלאי בהתתיה והיינו עובדא דר"נ בב"ק והוא מ"ש בדין זה נפלה מן הגג וכו' ובדין י"ז שכתב כל מקום שאמרנו וכו' איירי בשאר רעותות שלא ע"י נפילה וכמו שהבינו הרשב"א והר"ן ז"ל. מעתה מ"ש בדין ח' וכן אם הכה אותה באבן וכו' היינו כי הני דדין י"ז דחששא בעלמא קאמר דהא ודאי לא נפלה ומה שדימה אותה לנפולה שכתב וכן וכו' בהכרח צ"ל דלענין ריסוק האבר קאמר שכל כך מתרסקת בהכאה כמו בנפולה מעתה מה כל החרדה הזאת על מרן ז"ל הלא מה שנפרש בדברי רבינו נפרש בדבריו דמה שדימה ההכאה לנפולה אינו אלא לענין הריסוק אבל לענין השהייה כבר ביארו רבינו במקומו דלא ראי זה כראי זה משום דבהכאה וכיוצא קרוב הדבר לכוין ולבדוק אותו מקום שהוכתה בו ולכך לא בעי שהייה ואף שרבינו כתב בדין י"ז שצריכה בדיקה מקדקד הראש עד הירך היינו משום שלא ידענו המקום שהוזקה אבל אי בריר לן המקום שהוזקה בו מהיכא תיתי לבדוק כל הבהמה זה השכל מנגדך ודאי ודו"ק.