מעשה רקח על הלכות שחיטה ז:יח

וממרס בידו וכו'. כתב מרן ז"ל נראה שטעמו משום דשמא שום ליחה היא על הריאה שמשנה מראיתה וכשימרס בידו עליה תעבור ותשאר הריאה בגוונה הטבעי ע"כ וכ"כ בכת"י שם אמנם הלחם חמודות בפ' אלו טרפות סי' (מ"ז) [מ"ח] כתב וז"ל ולא נהירא דאי משום הא בקינוח בעלמא תסגי ליה אבל לשון ממרס היינו משמוש ומיעוך ולכן נ"ל דמשום דלפעמים אין הרוח נכנס בכל חלקי הריאה וכשממרס וממעך שם ביד עי"ז נכנס שם הרוח ועולה ע"כ ויש לדחות דאי מהא לא איריא דלפעמים יתכן ליחה חזקה ואדוקה שאין די לה בקינוח והפר"ח שם כתב ודלא כהרב ב"י ואין נראה כמבואר עוד ראיתי דיותר נראין דברי הב"י ממ"ש רבינו דין כ' וממרסין בהם והתם ודאי אין שייך רוח שהרי הם שלוקין אלא ודאי מפני הליחה אדוקה שיתכן בהם ודו"ק כי נכון הוא. וממ"ש רבינו

אם נשתנית למראה המותר מותרת מבואר דאפי' לא חזרה למראה הריאה בטבעה קאמר והפוסקים ז"ל חלקו בזה עיין עליהם.