מעשה רקח על הלכות שחיטה ו:י

קיבה שניקבה וכו'. נראה דפסק כלישנא קמא וכן נראה ממ"ש פט"ז דמאכלות אסורות דין ה' וכ"כ מרן כאן וביו"ד סי' ס"ד אמנם בסי' מ"ח כתב דרבינו פסק כלישנא בתרא וכבני בבל וכו' עיי"ש. ולפ"ז קשה דאיך אפשר לחייב כרת בדבר שבני א"י אוכלין אותו ועוד דלפי פי' רש"י לא מצא מקום ללישנא בתרא מכח חד סתים וחד לא סתים על כן נראה דפסק כל"ק ודאי.

ומ"ש רבינו

ומקום הלבן שבאמצעה לא הוזכר בגמרא ואולי שהוא סובר דבכלל טרפש הכבד היא וק"ל.