מעשה רקח על הלכות שחיטה ד:ח

אבד לו גדי וכו' מצאו בשוק וכו'. פלוגתא דרבי יהודה ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי בחולין דף י"ב ופסק כרבי יהודה דאסר וכרבי דפירש פלוגתא באשפה שבבית ויש לתמוה על רבינו למה פסק כן דבפ' אלו מציאות (בבא מציעא דף כ"ד) מייתי עובדא דרבי חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירוהו לו ואמר ר' אמי שהתירוהו משום מציאה כרבי שמעון בן אלעזר ומשום שחיטה כר"ח בנו של ר"י הגלילי וכו' ומעשה רב ולמה לא פסק כן רבינו ומלבד מ"ש מרן ז"ל בזה עוד תירצו הרדב"ז והכנה"ג יו"ד סי' א' בהגהת הב"י והפר"ח ג"כ שם ובנימוקיו על רבינו והרואה יראה שכל הדרכים בחזקת סכנה.

ומאי דנראה לענ"ד אני הצעיר דרבינו מכח הך סוגיא דחולין ס"ל דההיא דאלו מציאות רבי אמי הוא דקאמר הכי דהתירו לו גם משום שחיטה וסתמא דתלמודא ס"ל דההיתר לא היה אלא משום מציאה כהנך עובדי דמייתי התם וזה מכח שקבעו כסוגיא בדוכתה מסקנא דר' נחמן בר יצחק דמפרש דברי רבי דפלוגתייהו דרבי יהודה ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי באשפה שבבית דמשמע דבשוק וכ"ש אשפה אסור לכו"ע וק"ל אכן איכא לומר הא דכתב רבינו לעיל מינה באומר לשלוחו וכו' והלך ומצא שחוט שהוא מותר ותיבת והלך וכו' מורה דאפילו בשוק קאמר וקשה (כאן בלוי) וי"ל דהתם שאני דכיון שהוא אמר לשלוחו לשחוט הדברים מוכיחין שזו היא משא"כ במצא שחוט סתם יש להחמיר וק"ל.