מעשה רקח על הלכות שחיטה ד:יא

נכרי ששחט וכו'. המפרשים ז"ל נתחבטו בדעת רבינו דמרן ז"ל כתב דדעתו דבגוי שאינו עובד ע"ז שחיטתו מדרבנן וכ"כ הרב ב"ח יו"ד סי' ב' והלחם חמודות ז"ל שם הכריח דדעת רבינו דדוקא כותי הוא מדרבנן אבל גוי אף שאינו עובד ע"ז הוא מדאורייתא ונסתייע מהש"ס ותוספתא וכבר מרן ז"ל (כאן בלוי) עיין פ"ב דשאר אבות הטומאות והפר"ח יו"ד שם הקשה על הש"ך ממ"ש בשאר אבות הטומאות ואין דבריו מוכרחים כלל (כאן בלוי) כתב אלא דמשמע הכי מדברי רבינו שם והאמת הוא דיש לו פנים לכאן ולכאן ומ"ש הפר"ח דרבינו חזר בו כבר כתבתי בזה לעיל ו[ולא]שמעתי כיוצא בו שרבינו יחזור בו בחיבורו עצמו ממקום למקום וכבר הראיתי פנים מאירות לדברי רבינו ע"פ דברי מרן הקדוש והדיוקים בדברי רבינו מבוארים כדברי מרן ז"ל שהרי הביא מפסוק וקרא לך ואכלת מזבחו דאיירי בעובד ע"ז דוקא כדהך וזנו בנותיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן ועוד ממ"ש רבינו וגדר גדול גדרו בדבר וכו' מוכח דה"ק לא די שגזרו בגוי שאינו עובד ע"ז שמתנהג כישראל אלא שחז"ל גזרו עליהם מפני שמצאו להם דמות יונה וכו' אפ"ה שחיטתו אסורה ועיין בס' צרור החיים נר"ו.