מעשה רקח על הלכות שחיטה יג:יא

היתה רובצת וכו'. הנה בגמ' דף ק"מ בעי ר' זירא יונה על ביצי תסיל מהו תסיל על ביצי יונה מהו אמר אביי ת"ש עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור משילוח הא טהור וטהור חייב ודחי דילמא בקורא ואמתני' דתנן קורא זכר רבי אליעזר מחייב וחכמים פוטרים אמר ר' אליעזר מחלוקת בקורא זכר אבל בקורא נקבה דברי הכל חייב וכו' ואמר ר"א מחלוקת בקורא זכר אבל בזכר דעלמא דברי הכל פטור וכו' ע"כ מבואר מזה דבקורא נקבה דברי הכל חייב ומשמע כדינו דאם לא שלח חייב מלקות וא"כ קשה דלמה לא ביארו רבינו ואף אם נאמר דרבינו גריס כדברי הרי"ף שלא הביא אלא ההיא דר"א מחלוקת בקורא זכר אבל בזכר דעלמא וכו' ומשמע דלא הוה גריס לישנא קמא דר"א דאמר מחלוקת בקורא זכר אבל בקורא נקבה וכו' כדמשמע מדברי הרא"ש ז"ל או דהוה גריס ליה ומשמע ליה דפליגי אהדדי כמ"ש הרא"ש שם וגם בפי' המשנה לא הזכיר רבינו אלא לישנא בתרא דר"א אכן אכתי קשה מבעיא דר"ז דמתרץ אביי הא טהור וטהור חייב ואף לפי הדחיה דדילמא בקורא משמע להדיא דבקורא נקבה רובצת על ביצי עוף טהור מפשט פשיטא להו דלכו"ע חייב וא"כ אכתי קשה על רבינו למה השמיטו. ומאי דנראה לענ"ד דרבינו מפרש לה לענין חיוב בעלמא להחמיר לכתחילה אבל לענין מלקות אין לנו דהתורה לא חילקה בזה בין קורא נקבה לשאר נקבות אלא משום דדרך עוף זה לרבוץ על ביצים אחרים חשו חז"ל להחמיר ולחייב לשלח אבל למלקות אין לנו כל עוד שאין לנו ראיה גמורה אך אי גירסת רבינו כגרסתינו אתי שפיר ולכאורה הוה תמיהא לי מילתא טובא על מרן ז"ל שהקשה קושיא זו ונדחק בביאור דחיית התלמוד דקאמר דילמא בקורא וכו' והלא הוא עצמו הזכיר למעלה ד"ה זכר וכו' דברי ר"א דאמר מחלוקת בקורא זכר אבל בקורא נקבה דברי הכל חייב אלא שאח"כ ראיתי דבריו בב"י ושם הביא דברי הרא"ש כנ"ל דהוה גריס איכא דאמרי וכו' ובהכי ניחא.